רת"ק 20515-12-16 ביטאר נ' תעשית אבן וסיד בע"מ

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בנצרת (כב' השופט העמית יובל שדמי) מיום 27.11.16.

המבקש הגיש נגד המשיבה תביעה לתשלום סך של 33,500 ₪. לטענת המבקש, קיבלה המשיבה פסק דין כנגדו, בבית משפט השלום בחיפה, זאת בהעדר הגנה מצידו, והגישה את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה. במשך שנים נקטה המשיבה כנגדו בהליכי הוצאה לפועל, למרות שהיה מודעת לכך כי המבקש מעולם לא רכש ממנה דבר. המבקש ניסה, בכל הזדמנות, לטעון כי מדובר בטעות, אך לשווא. לטענתו, רק ביום 25.01.2015 נודע לו כי הגשת פסק הדין נגדו ונקיטת ההליכים ברשות האכיפה והגביה היו שלא כדין. כך, בין היתר, התברר לו כי בלשכת ההוצאה לפועל, שונה שמו הפרטי של החייב בפסק הדין לשמו שלו, מבלי שפסק הדין תוקן כמתחייב על ידי השופט אשר נתן אותו. באותה תקופה עמד החוב בהוצאה לפועל על סך של כ- 165000 ₪. המבקש טען כי המשיבה ניצלה את היותו דל באמצעים וחסר הבנה בהליכים. המבקש הוסיף וטען כי ב"כ המשיבה הודה בפניו כי פעל בטעות, אך היתנה את סגירת התיק בתשלום סך של 1,000 ₪. המבקש פעל כפי שנדרש, שילם את הסכום האמור וקיבל חשבונית על גבה צויין כי הסכום שולם עבור "יעוץ משפטי". המבקש תבע מן המשיבה סך של 33,500 ₪ הכולל, בין היתר, החזר סך של כ- 10,000 ₪ אשר נאלץ לשלם במסגרת תיק ההוצל"פ.

המשיבה טענה כי מדובר בפסק דין אשר ניתן נגד המבקש בהעדר הגנה לפני שנים רבות, בתאריך 25.10.1990 והמבקש שילם לאורך השנים סכומים שונים, בין היתר, במסגרת חקירות יכולת, הטלת עיקולים וצווי מעצר. בתאריך 8.3.15 לבקשת המבקש, הסכימה המשיבה לסגור את תיק ההוצאה לפועל כנגד תשלום סך של 1,000 ₪ נוספים וכנגד תשלום זה קיבל המבקש חשבונית. המשיבה טענה כי לאורך כל השנים לא הועלתה כל טענה מצד המבקש כי הוא אינו חייב למשיבה דבר וכי רק בשנת 2014 הועלתה לראשונה טענה זו.

בית המשפט קמא שמע את עדות המבקש וכן את תגובת נציג המשיבה ואחר זאת, הורה על דחיית התביעה, תוך חיוב המבקש בהוצאות.

בית המשפט קמא ציין כי הוא אינו בוחן את נכונות ההחלטות השיפוטיות אשר ניתנו בעניינו של המבקש והוא מניח כי המשיבה פעלה כדין על פי החלטות של גורמי שיפוט מוסמכים.

בית המשפט קמא קבע כי התובע לא הציג ראיה כלשהי בעלת משקל שיש בה כדי להעיד על כך שאינו החייב הנכון ואף הודה בפני בית המשפט קמא כי אין לטענה זו ביטוי כלשהו בפרוטוקולים השונים בהליכי ההוצל"פ, הגם שטען כי העלה זאת, אך הדבר לא נרשם.

בית המשפט קמא לא נתן אמון בעדות המבקש והתרשם כי המדובר בניסיון להוציא כספים מן המשיבה. הסברו של המבקש להגשת התביעה באיחור של קרוב ל- 30 שנים, בכך שמצבו הכלכלי הרע לא איפשר לו לנהל הליך משפטי ראוי מול המשיבה, נידחה על ידי בית המשפט.