רת"ק 19526-02-15 באס נ' בלומנוב ואח'

פתח דברהמבקשת הזמינה מהמשיב 1 עבודות שיפוץ בביתה. אין חולק כי המשיב 1(להלן:"המשיב")ביצע עבודות שיפוצים יחד עם עובדיו - המשיבים 2 ו-3, בביתה של המבקשת. בתחילה דובר על כך שהעבודות יהיו בהיקף מסוים והתמורה בגינן תהיה בסך 7,500 ₪, ואלו תסתיימנה תוך ארבעה ימי עבודה מיום תחילתן; ובהמשך הוסכם כי היקף העבודות יהיה גבוה יותר ויכלול מרכיבים נוספים, כשהסכום הכולל שהיה אמור להשתלם היה בסך של כ-20,000 ₪.לא היה חולק עוד, כי לאחר מספר ימים העבודות הופסקו טרם שהן הושלמו, כאשר באותה עת שולמו למשיב ע"י המבקשת כ-10,000 ₪ על-ידי המבקשת.המבקשת תבעה מן המשיבים בבית המשפט לתביעות קטנות לשלם לה סך של 26,420 ₪, שכן לטענתה עבודות השיפוץ לא בוצעו כדבעי, המשיב לא סיים אותן בפרק הזמן של מספר ימים כפי שהתחייב, התמהמה בביצוע העבודה, ולכן היא נאלצה להזמין קבלן אחר שישלים את העבודות. כתוצאה מכך נגרם לה נזק משמעותי, הן כספי והן בכך שהיא נותרה בביתה בלא שהעבודה הושלמה, באמצע השיפוצים, כשהאמבטיה מפורקת וכיוצא בזה.המשיבים טענו בבית המשפט קמא, כי העבודות בוצעו כדבעי וכי לא ניתן היה לסיים את העבודות בתוך ארבעה ימים בגלל שהיקף העבודה השתנה והמבקשת הוסיפה עבודות, כמו הורדת טפטים מהסלון. עוד צוין, כי המבקשת התקשרה ואמרה למשיבים שלא יגיעו יותר, צעקה עליהם, ואף העובדים לא רצו לעבוד שם, והיא אף סירבה לקבל אותם. בית המשפט קמא בפסק-דינו קבע, כי אין בידו לקבל את טענת המבקשת שעובדי המשיב התמהמהו בעבודתם, גם אם עבדו ביום פרק זמן של כשש-שבע שעות בלבד. עוד נקבע, כי המבקשת עצמה ציינה שבתחילה העבודה לא כללה רכיבים מסוימים וכי הגדלת היקף העבודה דרשה הוספת ימי עבודה נוספים. מכאן אין בידי בית המשפט לקבוע כי הנתבעים הפרו את התחייבותם כלפי המבקשת בכך שלא עמדו בלוח הזמנים לביצוע העבודה, ומכאן לא מצא הצדקה להפסקת העבודות על-ידי המבקשת.לאור האמור דחה בית המשפט את התביעה.מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בה יוצאת המבקשת חוצץ כנגד פסק-דינו של בית המשפט קמא. נטען כי יש בפסק-הדין משום קיבוע של מצב קשה בו כאשר משפחה משלמת עבור שיפוץ והמשיב מפר את ההסכם הכתוב, ולמרות זאת אין כל השבה של הסכומים ששילמו על-ידה עבור עבודות השיפוץ. המדובר בסכום העולה על 10,000 ₪ ששולם למשיב; כאשר בפועל העבודה בוצעה באופן חלקי; המשיב עזב דירה הרוסה; לא התייצב לביצוע המשך העבודות; לא השלים את העבודה הראשונה אף בהיקף שדובר עליו; הותיר את המבקשת בדירה באמצע עבודות בין ההריסות; ואילץ את המבקשת לשכור את שירותיהם של עובדים חליפיים באופן שנגרמו לה הוצאות נוספות, והיא למעשה משלמת פעמיים על אותה העבודה.דיון והכרעהלאחר ששקלתי את טענות המבקשת ובחנתי את פסק דינו של בית המשפט קמא, מצאתי כי יש מקום לדחות את הבקשה, בלי לבקש את תגובת המשיבים, וזאת בהתאם לסמכותי לפי תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. תכליתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא למנוע מן האזרח הפשוט את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה במסלולים המקובלים, על-ידי קיום הליך מהיר ולא יקר. זאת בעוד שהגשת תביעה במסלולים הרגילים לעיתים אינה כדאית בשל סכום התביעה הנמוך אל מול עלות ניהול ההליך. בתי המשפט לתביעות קטנות נועדו אף למנוע את הצפתם של בתי המשפט בתביעות בסכומים קטנים, על-ידי ניהול ההליך בצורה מהירה ויעילה [ראו: רע"א 292/93 סרבוז נ' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, עמ' 191 (1994). ראו גם: רע"א 5711/08 פרטוק נ' סול טורג'מן בע"מ (17.09.09); רע"א 7711/06 המכללה המשותפת בע"מ נ' מנדל (18.01.07)]. מתכלית זו אף נובעת קביעתו של המחוקק כי ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות יהיה ברשות (סעיף 64 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ב-1982). מכאן המשקל המשמעותי שיש לתת להכרעת בית המשפט אשר בפניו נדון העניין. בשים לב לייחודו של ההליך כמתואר לעיל ואופן הדיון בבית המשפט לתביעות קטנות, נקבע כי בקשת רשות ערעור לא תתקבל כדבר שבשגרה, מאחר שיהיה בכך להביא להארכת ההתדיינות ולייקור ההליך, ובכך תסוכל מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות. עוד צוין בהקשר זה כי "על כך יש להוסיף כי אמת המידה למתן רשות ערעור על פסק דין שמקורו בתביעה קטנה הינה מחמירה עוד יותר, ולפיכך היא תינתן רק במקרים חריגים ביותר שעולה בהם שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר או שניכר בהם "עוול זועק" ... אימוצה של אמת מידה זו היא מחויבת המציאות כשמדובר בתביעה קטנה, בהתחשב בתכליתו של הליך התביעות הקטנות שנועד להיות הליך חסכוני, יעיל ופשוט ..." [רע"א 7220/13 עמיחי אלראי נ' אברהם גולדמן , יו"ר ארגון גמלאי אגד (10.12.2013)]. טענות המבקשת מתמקדות בכך שבית המשפט לא פסק כי יש להשיב לה את הכספים ששילמה למשיב עבור עבודות השיפוץ, זאת למרות ששולם סכום העולה על 10,000 ₪ והעבודות בוצעו בפועל באופן חלקי בלבד, ומכאן יוצא שהיא משלמת למעשה פעמיים על אותה עבודה. בית המשפט קבע את האמור לאחר ששמע את המבקשת ואת המשיב והתרשם , כי המבקשת לא הוכיחה את טענתה שהמשיבים או מי מהם הפרו את התחייבותם כלפיה בכך שלא עמדו בלוח הזמנים לביצוע העבודה. קביעה זו אין מקום להתערב בה, ולאור האמור, הרי אין לקבל את טענת המבקשת, כי היה מקום להורות על השבה של הכספים ששולמו על ידה למשיב, שכן בית המשפט קבע שהעבודות שביצעו המשיבים בביתה הופסקו על-ידה ללא הצדק (ראה עמ' 2 לפסק-הדין, ש' 26 – 27). אשר על כן, לא מצאתי כל שגגה בכך שבית המשפט לא הורה על השבה, שכן לא הונח בפניו בסיס להטיל את האחריות לנזק האמור על המשיבים.ויודגש, המדובר בטענות של המבקשת היוצאות כנגד קביעות עובדתיות של בית המשפט קמא, אשר שמע את הצדדים והתרשם מהם באופן בלתי אמצעי; בחן את הראיות שהוצגו בפניו; ומצא כי העבודה התבצעה באופן שלא היה בו כדי להצדיק הפסקת ביצועה, כפי שנעשה על-ידי המבקשת.בהקשר זה נזכיר מושכלות ראשונים, כי כאשר מדובר בקביעות עובדתיות שקבע בית המשפט על סמך התרשמותו מן הצדדים, הרי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בהן [ראו: רע"א 2366/13 דוד פור חביבולה נ' המוסד לביטוח לאומי (14.07.2013)].נוכח כל המקובץ לא מצאתי מקום להעתר לבקשת רשות הערעור.אשר-על-כן, דין הבקשה להידחות.   מאחר שלא התבקשה תגובת המשיבים – אין צו להוצאות. העירבון על פירותיו יוחזר למבקשת. ניתנה היום, ג'  בניסן תשע"ה, 23 במרץ 2015, בהעדר הצדדים.  חתימה