רת"ק 19266-10-17 אשקר נ' סלימאן

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בצפת (כב' הרשם הבכיר מ. חליאלה) אשר ניתן ביום 5.9.17 במסגרת ת"ק 29170-11-16.

בפסק הדין, התקבלה תביעתו של המשיב כנגד המבקש והאחרון חוייב לפצות את המשיב בסך של 9,000 ₪ בתוספת הוצאות ההליך.

עניינו של ההליך קמא עבודות מסגרות שביצע המבקש בביתו של המשיב. המשיב טען כי צבע המעקה אשר בוצעו על ידי המבקש בשנת 2012, התקלף וכי המבקש ביצע, אמנם, תיקון צבע בשנת 2014, אולם גם עבודה זו בוצעה בחוסר מקצועיות ושוב התקלף הצבע.

בית המשפט קמא קיבל את טענות המשיב, אך קיבל את התביעה הכספית בחלקה הקטן בלבד, זאת בהעדר ראיות טובות יותר בדבר גובה הנזק.

המבקש אנו משלים עם תוצאת ההליך קמא.

לטענתו, ביצע עבודה מקצועית ומעולם לא נתן אחריות כלשהי לצבע המעקה, אלא לשנה וגם זאת, רק למעקה בתוככי המבנה ולא מחוצה לו. המבקש הדגיש כי מזג האוויר השורר באזור מגורי המשיב בעייתי וגורם לנזקים.

בנוסף, עמד על טענתו כי ביצע את העבודה עבור אחיו של המשיב ולא עבור המשיב, זאת חרף עדותו הברורה של האח ותוך שהוא מבהיר כי לאחיו של המשיב אינטרס להעיד לטובתו. המבקש טען כי ביצע את התיקון כמחווה של רצון טוב ואין ללמוד מכך על אחריותו. מעבר לכך, טען המבקש, המשיב לא הציג ראיות מספקות לצורך קביעת עלות התיקון וגם מטעם זה לא היה מקום לקבל את התביעה.

אחר עיון בטענות המבקש ובתיק קמא, הגעתי למסקנה כי הבקשה אינה צריכה תשובה ולכן בהתאם לתקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי,התשמ"ד-1984, תידחה על אתר.

כידוע, ערכאת הערעור נמנעת מהתערבות בממצאים שבעובדה אשר נקבעו בפני הערכאה המבררת, קל וחומר כאשר עסקינן בממצאים הנסמכים על התרשמות בלתי אמצעית של בית המשפט קמא. ההלכה לגבי התערבות בפסקי דין אשר ניתנו על ידי בתי המשפט לתביעות קטנות, היא כי מידת ההתערבות היא עוד פחותה.

לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בקביעותיו העובדתיות של בית המשפט קמא, אשר קיבל את טענות המשיב כי המבקש ביצע בביתו את עבודות המסגרות הנטענות וכי באלו נתגלו פגמים. לא מצאתי להתערב בקביעתו בדבר המועד בו נתגלו הפגמים ומנגד, המבקש לא הוכיח כי אין הוא נושא באחריות לעבודתו זו. אשר לגובה הנזק, אכן בפני בית המשפט קמא לא עמדו ראיות טובות ביחס לכך, אולם פסיקתו נסמכת על הראיות אשר הוגשו בפניו תוך שבית המשפט קמא הבהיר כי כאשר אמד את הפיצוי, הפחית ממנו, לחובת המשיב, אשר הביא ראייה אחת שאינה מספקת.