רת"ק 1795-02-16 כהן נ' "פורטה" דלתות

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשם הבכיר א' יחזקאל) מיום 18.1.16, בו נתקבלה בחלקה תביעת המבקש לפיצויו בגין נזקים שנגרמו לו בעת התקנת דלתות בביתו (ת"ק 24781-12-14).

2.המבקש התקשר עם המשיבה בהסכם לרכישת דלתות והתקנתן בדירתו, לרבות פירוקן של הדלתות הקיימות, בתמורה לסך 11,470 ₪. לטענת המבקש, בעת ביצוע הפירוק וההתקנה גרמה המשיבה לדירתו נזקים רבים, בהם ברז שניזוק, שבירת ריצוף וחיפוי ועוד. בשל נזקים אלה הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה, אשר גובתה בחוות דעת מומחה שהעריך את עלות תיקון הנזקים בסך של כ-26,000 ₪. בנוסף עתר המבקש לפיצוי בגין עלות שרברב לו נדרש בשל נזקי הצנרת (סך 250 ₪), להוצאות חוו"ד המומחה מטעמו ולפיצוי בגין עוגמת נפש. בסה"כ עתר המבקש לפיצוי בסך 33,000 ₪. מנגד, טענה המשיבה כי היא פטורה מאחריות לנוכח תניית פטור הקבועה בטופס הזמנת העבודה עליו חתם המבקש, ומאחר שהמבקש אישר בחתימתו, עם סיום העבודות, כי למעט ברז שניזוק, בוצעה ההתקנה לשביעות רצונו. המשיבה הוסיפה וטענה כי הייתה נכונה, לפנים משורת הדין, לתקן את הנזקים להם טען המבקש, אולם המבקש סירב לכך. המשיבה צירפה לכתב הגנתה חוות דעת מומחה מטעמה שהעריך את עלות תיקון הנזקים הנטענים (מבלי להודות באחריותה) בסך של 2,242 ₪.

3.לנוכח הפערים שבין חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, הורה בית משפט קמא על מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה, המהנדס יגאל ברגמן, ביקר בדירת המבקש, בחן את הנזקים הנטענים והגיש את חוות דעתו לבית המשפט. בסיכום חוות דעתו קבע כי עלות תיקון הנזקים שנגרמו לדירת המבקש במהלך ביצוע העבודות עומדת על סך 3,150 ₪ בתוספת מע"מ. המבקש לא השלים עם חוות דעתו של המומחה והגיש מסמך בן 55 עמודים המשיג על קביעותיו. כן ביקש לזמנו לעדות. עיקר המחלוקת נסב על השאלה כיצד יש לתקן אריח בחדר האמבטיה שהמשיבה גרמה לשבירתו, האם להחליפו באריח אחר שהגוון שלו מעט שונה, כפי שקבע המומחה (וכפי שנעשה בפועל), או שמא יש להורות על החלפת הריצוף בחדר האמבטיה כולו כטענת המבקש.

4.בית משפט קמא, בפסק דינו, קיבל את תביעת המבקש בחלקה. בית המשפט דחה את טענות המשיבה להעדר אחריותה לנזקים. כן אימץ את חוות דעת המומחה מטעמו, וקבע כי על המשיבה לשלם למבקש את הסכומים שנקבעו בחוות דעתו. באשר למחלוקת לענין תיקון האריח בחדר האמבטיה, קבע בית המשפט, כי מדובר באריח פינתי אשר נבחן על ידי המומחה ונמצא כי גם אם אינו מאותה סדרה, הרי שלא קיים שוני מהותי בינו לבין יתר האריחים שבחדר האמבטיה. בנסיבות אלה, נקבע, לא יהא זה סביר לחייב את המשיבה בהחלפת מלוא האריחים בחדר האמבטיה, לרבות פירוק והרכבת ארונות אמבטיה, בעלות של כ-10,000 ₪. עם זאת, קבע בית משפט קמא, כי יש ממש בטענת המבקש לפיה בסופו של יום מצוי בחדר האמבטיה שלו אריח שאינו זהה לגמרי ליתר האריחים (גם אם אינו שונה מהם מהותית), וזאת כתוצאה מעבודה שבוצעה באופן בלתי סביר על ידי המשיבה, ולפיכך קבע כי יש לפסוק למבקש פיצוי מסוים לעניין זה, אותו העמיד על סך 1,000 ₪. בית המשפט הוסיף וקבע שעל המשיבה לפצות את המבקש בגין הטרחה שנגרמה לו כתוצאה מניתוק המים בדירתו בעקבות פגיעת המשיבה בברז בעת ביצוע העבודה, ובסה"כ פסק למבקש פיצוי בסך 5,150 ₪. בכל המתייחס לסוגיית הוצאות המשפט קבע, כי לנוכח הפער בין כתב התביעה לבין תוצאות ההליך, יישא כל צד בהוצאותיו, לרבות הסכומים ששולמו למומחים.

5.המבקש טוען בבקשתו כי שגה בית משפט קמא עת אימץ את חוות דעת המומחה מטעמו, תחת חוות דעתו של מומחה המבקש. עוד הוא טוען כי היה על בית המשפט לפסוק למבקש את הוצאות התיקון הראשוני אותן שילם "לקבלן מזדמן" ולאינסטלטור (סך 5,750 ₪). ואולם, עיקר השגותיו של המבקש מתייחסות להוצאות המשפט, בעניינן, כך נטען, נגרם לו עיוות דין. נטען כי משלא נדחתה התביעה, הכלל שהוא שיש לפסוק לזוכה את ההוצאות המשפטיות ההכרחיות שהוציא לצורך הוכחת תביעתו. עוד נטען שרוב טענותיו של המבקש נתקבלו, ואף אם נותרה מחלוקת באשר לאומדן הנזקים, היה על בית משפט קמא לפסוק למבקש את הוצאותיו, ובמיוחד בשל העובדה כי הסעד שנפסק למבקש "נבלע" בסופו של יום בהוצאותיו. עוד נטען שלא הוענקה למבקש ההזדמנות להשמיע טענותיו בעניין ההוצאות בטרם הכריע בית המשפט בסוגיה זו.

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את תיק בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות בלא צורך בתגובה.

7.פסק דינו של בית משפט קמא מושתת על חוות דעתו של המומחה מטעמו, אשר ביקר בדירת המבקש, בחן את הנזקים הנטענים ואף נחקר על ידי המבקש. בית משפט קמא ביכר את מסקנות המומחה מטעמו על פני מומחה המבקש, לאחר שבחן ביסודיות ובפירוט את טענות הצדדים ואת התשתית הראייתית שהונחה בפניו. הכלל הוא, כי העדפתה של חוות דעת אחת על פני רעותה היא בעיקרה קביעה עובדתית המבוססת על מהימנות והתרשמות הערכאה המבררת מהעדויות שהובאו לפניה, ואין ערכאת ערעור נוטה להתערב בסוגיות כגון אלה (ע"א 7802/08 מדינת ישראל נ' צור עוגב, 8.8.11). יש ליישם הלכה זו בענייננו ביתר שאת נוכח המדיניות המצמצמת הנקוטה בכל המתייחס להתערבות בפסקי דין הניתנים ע"י בית משפט לתביעות קטנות ((בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח, ניתן ביום 3.4.08, רע"א 5773/05 "גול טורס" נופש ותיירות נ' שושנה ושמריהו לו, ניתן ביום 24.7.05, רע"א 6006/14 מ.ל.ב.ס טכנולוגיות בע"מ נ' רחל שחור, מיום 8.12.14).

8.אין מקום להיעתר לבקשה גם בכל המתייחס להוצאות התיקון אשר שולמו, לפי הנטען, ל"קבלן המזדמן" והאינסטלטור. בכתב התביעה נטען, מעבר לנזקים המנויים בחוות דעת המומחה, רק להוצאות אינסטלטור בסך 250 ₪. כעולה מן הקבלה שהוצגה, בוצעו התיקונים לאחר הגשת התביעה ולאחר עריכת חוות דעת המומחה מטעם המבקש. מכאן, שטענות המבקש לנזקים - אותם נזקים שתוקנו, על פי הנטען, ע"י ה"קבלן המזדמן" והאינסטלטור - נכללו בחוות דעת המומחה מטעמו, וממילא נבחנו ע"י המומחה מטעם בית המשפט (ור' חוות דעת המומחה ברגמן הדנה גם בנזקים נטענים שתוקנו). גם פירוט התיקונים בקבלה מעלה את אותה מסקנה (ור' גם "דו"ח פירוט נזקים שטרם תוקנו" שהוגש ביום 28.5.15).

9.גם בסוגיית הוצאות המשפט אין מקום להתערב. הכלל הוא כי פסיקת הוצאות משפט מסורה לשיקול דעתה של הערכאה השיפוטית לפניה נדון הענין, שהיא המודעת לדרך התנהלותם של בעלי הדין במסגרת ההליך. לפיכך נקבע, כי ערכאת הערעור תתערב בשיעור ההוצאות רק במקרים חריגים ביותר (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק", פ"ד ס(1) 391 (2005)). ענייננו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים. לענין זה יצוין כי בקביעת שיעור ההוצאות רשאי בית המשפט להתחשב, בין היתר, ביחס שבין הסכום הנתבע בכתב התביעה לסכום שנפסק על-ידו (ר' תקנה 512(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וכן ע"א 6021/08 לוגבינץ נ' אבנר איגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ, מיום 24.2.10). בענייננו, כפי שקבע בית משפט קמא, קיים פער משמעותי בין סכום התביעה (33,000 ₪) לבין הסכום שנפסק בסופו של הליך (5,150 ₪). יתר על כן, וכפי שפורט בפסק הדין, הצורך במינוי מומחה מטעם בית המשפט- וממילא גם ההוצאות הכרוכות בכך - נוצר בשל הפער שבין חוות דעת הצדדים, כאשר בסופו של יום, גובה הנזק שנקבע בחוות דעת המומחה היה רחוק מרחק רב מגובה הנזק שנטען בחוות הדעת מטעם המבקש וקרוב לגובה חוות הדעת מטעם המשיבה. לסיום יוסף כי לא מצאתי כי נפגעה זכותו של המבקש להשמיע טענותיו לעניין ההוצאות. מעבר לכתבי הטענות והבקשות השונות שהגיש, בהן פירט את הוצאותיו (ר' למשל: הודעת המבקש מיום 28.5.15), ניתנה למבקש מלוא ההזדמנות להתייחס לכך, כמקובל, בסיכומיו.