רת"ק 17648-12-16

הבקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופטת טלמור פרס, מיום 23.11.16) מתקבלת, וניתן בזה פסק דין בערעור לגופו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי אדם אחר נהג במכוניתו של המבקש, וגרם ברשלנותו לנזק לרכבן החונה של המשיבות. זאת, בכך שפגע בפח "צפרדע" סמוך, אשר נהדף אל הרכב החונה, תוך גרימת נזק ממשי לרכב המשיבות ואף לרכבו של המבקש עצמו.

המבקש, הנתבע בבית המשפט לתביעות קטנות, טען כי מסר את הרכב למכון שטיפה. לדבריו, בנסיבות שאינן ברורות לו, נטל אחד העובדים את הרכב, הוציאו ממתחם השטיפה ללא רשות, נהג בדרך וגרם לתאונה.

תחילה הוגשה התביעה גם נגד חברת הביטוח של המבקש, אותה המבקש עצמו תובע בהליך נפרד בגין נזקיו מהאירוע. בהסכמת המשיבה 2, וללא התנגדות המבקש, נמחקה חברת הביטוח מההליך דנן.

לא הייתה מחלוקת על היקף הנזק, אלא בשאלת האחריות בלבד.

בית המשפט חייב את המבקש וזוהי הנמקתו: "אין מחלוקת כי הנזק שנגרם לרכב התובעות, נגרם כתוצאה מפגיעת רכב הנתבע. אף אין מחלוקת, כי הנתבע הינו בעליו של הרכב ומשלא ביקשה התביעה נגד הנהג, שזהותו אינה ידועה, הרי שבהיותו הבעלים של הרכב, הוא נושא באחריות".

ב"כ המבקש קובל על הנמקה זו. לשיטתו, אין מחלוקת על כך שהמבקש לא נהג, ומי שהתרשל היה אחר. בית המשפט לא מצא כי המבקש מסר את הרכב למי שאינו מורשה בניגוד לסעיף 10 לפקודת התעבורה, שהרי מותר למסור הרכב למכון שטיפה. המבקש לא היה צריך לצפות כי מאן דהוא ייקח את הרכב ממכון השטיפה וייסע בו ברחובה של עיר. מכאן, שאין לו אחריות ישירה. לשיטתו, אין בעצם הבעלות על הרכב כדי להטיל עליו אחריות בנזיקין, אם לא התרשל.

לשאלות בית המשפט הבהיר ב"כ המבקש כי למעשה זהות הנהג ידועה. מדובר במי שעבד במכון השטיפה ונהרג יותר מאוחר באירוע אחר. כן מסר, כי הבעלים של מכון השטיפה הוא עבריין, אשר המבקש חושש להתעמת מולו. מה גם, שגם הבעלים טען בפני המבקש שלא הרשה לאותו עובד לקחת את הרכב, והעובד עשה זאת ללא רשותו.

ב"כ המשיבות סבור כי למעשה בית המשפט לתביעות קטנות דחה את גרסתו העובדתית של המבקש. זאת, משום תמיהות שונות העולות מגרסתו. לשיטת ב"כ המשיבות, הנסיבות מלמדות כי יש קשר בין הנהג, שכפי הנראה לא החזיק כלל רישיון נהיגה, לבין בעל הרכב. מכאן, לשיטתו, הסיק בית המשפט כי המבקש הרשה לאותו נהג לנהוג, שלא כדין, ולפיכך יש לו אחריות.