רת"ק 17084-11-15

המשיב רכש מהמבקשת רהיטים לסלון ביתו. בחלוף כארבעה חדשים הוא התלונן בפניה כי הרהיטים שקעו. נציג שלה ביקר בביתו, אלא שהיא לא עשתה דבר. מכאן תביעתו.

המבקשת טענה להגנתה, כי הרהיטים נרכשו מתצוגה, ולכן אינם ב"אחריות". תעודת האחריות שקיבל המשיב (לשנה אחת) ניתנה לו בטעות, כך הטענה.

בדיון הראשון אצל בית משפט קמא הסכימו בעלי הדין, כי המבקשת תתקן את המוצר, והיא אמנם עשתה לתיקונו, אך המשיב לא היה שבע רצון. הוא טען, כי המוצר נותר פגום. הואיל וכך פנה בית המשפט קמא ליתן פסק דין לאחר ששמע את עדויות הצדדים, ובחר לקבל את התביעה ולחייב את המבקשת להשיב למשיב את הכספים ששילם לה עבור המוצר, ונתן בידה זכות לקבל את המוצר לידיה ובלבד שתיקחנו מביתו של המשיב. נוסף על כך הוא חייב את המבקשת בהוצאותיו של המשיב בסך של 1,500 ₪.

על כך מלינה המבקשת בבקשת רשות לערער, ובה היא שבה על הטענות שהשמיעה בפני בית המשפט קמא. היא מפנה את תשומת הלב לכך שהמוצר נרכש מתצוגה, ולכן אין היא אחראית על תקינותו. היא קובלת על כי בית המשפט קמא לא קיבל את טענתה, לפיה תעודת האחריות לשנה ניתנה בשל טעות של המוכרת מטעמה. לכך היא מוסיפה, כי לא היה על הרשם קמא לבוא למסקנה כי המוצר לא תוקן כדבעי. הוא לא יכול היה להסתמך על עדותם של המשיב ואשתו, שאינם עדים אובייקטיביים, כך המבקשת. נוסף על כך היא קובלת על כי הרשם קמא לא מינה מומחה שיבחן את טענותיו של המשיב. לבסוף היא קובלת על הקביעה לפיה עליה להוביל את המוצר מביתו של המשיב, אף שכאשר רכש את המוצר התחייב המשיב להוביל את המוצר מבית העסק שלה על חשבונו. על כל אלה היא מוסיפה טרוניה ביחס לפסיקת הוצאות בסך של 1,500 ₪.

לאחר שעיינתי בבקשה ושאר החומר שבתיק בית משפט קמא באתי לכלל מסקנה, כי יש לדחות את הבקשה בלא להידרש לתשובת המשיב.

תחילה אציין, כי המבקשת עותרת להתערבות בממצאים שבעובדה, ובאלה אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב, להוציא מקרים חריגים שהמקרה שלפנינו איננו נמנה עליהם. השופט קמא האמין למשיב ולאשתו בעדותם אודות טיבו של המוצר, ובכך אין כל מקום להתערבות. אין גם לקבל את הטענה, כי הרשם לא יכול היה לסמוך את קביעת העובדות על יסוד עדותם של בעלי עניין, משמע המשיב ואשתו. הוא בהחלט יכול היה לעשות כן, אלא שבשל היותם נוגעים בדבר עליו להיזהר בקביעת ממצא על בסיסם, ונראה כי הוא אכן נהג כך. לא קיבלתי גם את הטענה, לפיה היה מקום למינוי מומחה, ומקובלת עליי אמירתו של הרשם קמא, לפיה בשל סכום הרכישה (3,000 ₪) אין טעם כלכלי במינויו של מומחה, שעלות עבודתו תעלה על שווי המוצר. את טיבו של המוצר (או התיקון) יכול היה השופט לעשות על יסוד העדויות, כך הוא עשה, ובכך אינני רואה פגם.

ככל הנוגע לחיובה של המבקשת בהובלת המוצר, אכן היה זה המשיב שנטל על חשבונו את המוצר בעת רכישתו, אלא שבכך אין כדי להשליך על המצב הנוכחי, שנוצר בעקבות איכותו הירודה של המוצר על כל המשתמע מכך. יכול היה הרשם הנכבד לצוות על מי תחול עלות ההובלה, ובמסקנתו לפיה העלות תחול על המבקשת לא ראיתי פגם.

לבסוף, ככל הנוגע להוצאות, אין ערכאת הערעור מתערבת בכגון אלו, להוציא מקרים קיצוניים. המקרה שלפנינו איננו כזה.

הבקשה נדחית, אפוא. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, ל' חשוון תשע"ו, 12 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.