רת"ק 14442-02-16 מרגלית נ' טבריה

המבקשת תבעה את המשיבה כשהיא מתארת, כי עד לפני כשלוש שנים התגוררה בעיר טבריה, וקיבלה הנחה בארנונה בשיעור של 80% בשל נכותה. למרות זאת גילתה לפני כשנתיים, כי חשבון הבנק שלה עוקל בשל חוב למשיבה. בתביעתה היא טוענת, כי העיקול, שהוצא שלא כדין, הסב לה אי נעימות ונזק רב, עד כי נאלצה לסגור את דוכן הפיס אותו הפעילה במקום מגוריה בעיר פתח תקוה. 

המשיבה התגוננה מפני התביעה בטענות הגנה שונות, ביניהן העדרה של סמכות עניינית לבית המשפט לתביעות קטנות וכד'. לגופה של טענה אודות חוב הארנונה טענה המשיבה, כי המבקשת אכן קיבלה בעבר הנחה בשל נכותה, אלא שההנחה בוטלה בעקבות ביקורת של משרד הפנים.

בית המשפט קמא דחה את הטענה בדבר העדרה של סמכות עניינית, כיוון שתביעת המבקשת היא נזיקית, ובכך יש בידו סמכות לדון. עם זאת נדחתה התביעה לגופה, כיוון שלא עלה בידי המבקשת להוכיח את זכאותה להנחה בארנונה. למעלה מן הדרוש הוסיף הרשם הבכיר קמא, כי אפילו היה עולה הדבר בידה, לא הוכיחה המבקשת קשר סיבתי בין הטלת העיקול לבין הנזק הנטען (סגירת הדוכן וכו'). לפי נסיבות העניין נמנע בית המשפט קמא מחיובה של המבקשת בהוצאות ההליך שלפניו.

על החלטה זו משיגה המבקשת, בבקשת רשות ערעור שהניחה לפניי, ובה היא שבה על טענתה לפיה היא זכאית להנחה בארנונה, וכי העיקול הסב לה נזק רב.

תחילה אציין, כי המבקשת טוענת כי שילמה את האגרה ושלחה אותה באמצעות הדואר, ועתה נסתבר כי זו הלכה לאיבוד.

בנסיבות אלה, ובשל התרשמותי ממצבה הכלכלי של המבקשת (אף שלא הונחה לפניי בקשה לפטור מאגרה), הנני פוטר את המבקשת מתשלומה של האגרה.

מכאן לגופה של בקשה.

לאחר שעיינתי בחומר שבתיק בית המשפט קמא ושקלתי בטענותיה של המבקשת, לא ראיתי ליתן רשות לערער. העירייה-המשיבה החליטה לבטל את ההנחה שהעניקה בעבר למבקשת. החלטה זו לא נתקפה בהליך מינהלי מתאים, ולכן היא עומדת בעינה. הואיל וכך, ומשום שבוטלה ההנחה, נוצר חוב, ובגינו הוצא צו עיקול. בנסיבות אלה אין לומר על העיקול, כי הוצא שלא כדין. מכיוון שלא הוצא כדין, הרי שנשמט הבסיס לתביעתה של המבקשת, שנסמכה על כך שעיקול שהוצא שלא כדין הסב לה נזק.

מן הטעמים הללו הנני דוחה את בקשת הרשות לערער.

בנסיבות העניין לא אעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ו, 09 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.