רת"ק 13936-05-14 כהן ואח' נ' לביא ואח'

על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע

בת"ק 27362-06-13 (כב' הש' אורית ליפשיץ) מיום 19.3.2014

ההליך וטענות הצדדים

1.המבקשים רכשו מן המשיבים דירה ברחוב דר' אברהם טיכו 32, בבאר שבע (להלן: "הנכס" או "דירה"). המבקשים תבעו את המשיבים בבית המשפט לתביעות קטנות בטענה כי במסגרת הסכם הרכישה הצהירו המשיבים כי הדירה נקיה מכל חוב, אין חריגות בניה, אין כל שינוי הדורש קבלת היתרי בניה וכי אין כל צו שיפוטי/או מנהלי שתלוי ועומד נגדה. בדיעבד הסתבר למבקשים, כי המשיבים פעלו להרחבת החצר בצד האחורי (תוספת שטח) בהסכמת המנהל ואף נבנתה גדר אחורית, אך זו נבנתה ללא היתר ואף הוצא בגינה צו הריסה, וכי נבנו שטחים נוספים ללא היתר בעליית גג. אלו נעשו ללא אישורה של העירייה אשר החלה להפעיל סנקציות כנגד המשיבים עוד בתקופה שהדירה הייתה בבעלותם, כאשר לאחר שהדירה עברה לחזקת המבקשים העירייה החלה בנקיטת אמצעים כנגד המבקשים. לטענת המבקשים, המשיבים הטעו אותם בכך שלא גילו להם כי יש בנכס חריגות בניה ושהוצא כנגדם בעבר צו הריסה.

לטענת המבקשים בשל האמור הם נדרשו לשכור את שירותיה של אדריכלית שתטפל בהסדרת מעמד תוספות הבניה ותוספת השטח לחצר, ואף שכרו את שירותיו של מודד לשם הכשרת החריגות, ונאלצו לשלם לעירייה מיסים, אגרות והיטלים. בשל כל אלו ובשל הוצאות נוספות ועוגמת הנפש, תבעו המבקשים בבית המשפט לתביעות קטנות סך של 13,419.80 ₪.

2.המשיבים טענו להגנתם, כי מדובר בתוספת לשטח הגינה בסך של 60 מ"ר אותה הסדירו אל מול המנהל. לפיכך, טענתם של המבקשים כי הדירה הועברה לרשותם ללא היתר על השטח המדובר אינה נכונה והם עשו כל שביכולתם להסדיר את העניין. באשר להוצאות שנגרמו למבקשים טענו המשיבים, כי המבקשים מנסים להשליך עליהם הוצאות בגין שינויים שנדרשו בשל שיפוצים שהם בעצמם ביצעו בנכס לאחר שקיבלו את הדירה לידיהם ללא קשר לחריגות הקודמות.

3. בדיון בבית המשפט קמא נקבע, נוכח הסכמת הצדדים, כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט, ובהתאם ביום 8.8.2013 מונה על ידי בית המשפט (כב' הרשם הבכיר יניב בוקר) המהנדס דן אורמן (להלן: "המומחה").

4.בחוות דעתו מיום 19.11.2013 קבע המומחה, כי בהנחה שהשטח שסופח (שטח פרטי פתוח- שפ"פ) היה מגודר לפני שנמסרה החזקה בנכס למבקשים ומתוך הנחה ששטח זה היה חלק מהסכם המכר, על המשיבים לשלם למבקשים סך של 6,367 ₪ בגין היטלי פיתוח לעירייה, היטלי השבחה לעירייה, וכן השתתפות בשליש משכרו של האדריכל והשתתפות בחצי משכרו של המודד.

לאחר שהועברו שאלות הבהרה על ידי הצדדים למומחה, קבע המומחה כי ההשתתפות של המשיבים בשכרה של האדריכלית יהיה במחצית משכרה ולא בשליש בלבד.

5.בית המשפט קבע בפסק דינו כי שטח השפ"פ היה מגודר בעת שהמבקשים רכשו את הנכס כפי שאישרו המשיבים בעדותם. מכאן שהמשיבים הציגו מצג רשלני בפני המבקשים, שכן המשיבים היו צריכים להיות מודעים לבעייתיות בגדר מאחר והוצא צו להריסתה. עוד ציין בית המשפט, כי למרות שביצוע צו ההריסה נדחה בשנה הוא לא בוטל, ובפועל לא ניתן היתר בניה כנדרש לגדר. בכל מקרה גם אילו סברו המשיבים בתום לב שהגדר הוכשרה, עדיין היה עליהם לידע את המבקשים על עניין הגדר ומשלא עשו זאת עליהם לפצות את המבקשים בהתאם לחוות דעת המומחה.

עם זאת ציין בית המשפט, כי גם על המבקשים מוטלת האחריות לבדוק את המצב התכנוני של הנכס בעירייה והאם התקבלו כל האישורים ושולמו כל האגרות וההיטלים, קל וחומר כאשר הם מיוצגים על ידי עורך דין. משלא עשו זאת, מצא בית המשפט כי למבקשים אשם תורם בשיעור של 30%.

לאור האמור חייב בית המשפט את המשיבים בתשלום פיצוי למבקשים בסכומים כפי שקבע המומחה, פרט לכך שביחס להשתתפות בשכרה של האדריכלית, הוא מצא לנכון לחייב את המשיבים רק בשליש משכר האדריכלית (לא במחצית כפי שקבע המומחה בהשלמה לחוות דעתו), זאת מאחר והתרשם שמרבית עבודתה נעשתה לטובת התאמות ושינויים שביצעו המבקשים עצמם.

נוכח האמור חייב בית המשפט את המשיבים לשלם למבקשים סך של 6,522 ₪ (שהם סכומי הנזק שקבע המומחה ומלוא שכר טרחתו של המומחה תוך הפחתת 30% בגין אשם התורם).

על פסק דין זה מוגשת בקשת רשות הערעור שבפני.

6.בבקשת רשות הערעור טענו המבקשים, כי שגה בית המשפט קמא כאשר קבע שלמשיבים אשם תורם בכך שלא בדקו את מצב הנכס בעירייה - קביעה העומדת בניגוד לדברים שנאמרו בבית המשפט הן על ידי המשיבה והן על ידי המבקש, כי באותו הזמן לא היה ניתן לברר את מצבו החוקי של הנכס היות שלא נמצא כל תיק בעניינו בעירייה. עוד נטען, כי גם אם היה מחדל בהתנהגות המבקשים (התובעים בבית המשפט קמא) הוא לא עולה לכדי אשם תורם; כי בית המשפט לא בדק אם התנהגות המבקשים תרמה להיווצרות הנזק וכי לא היה בה כדי להגדיל את הנזק; כי המשיבים הם אלו שהגדילו את הנזק בשל התנהלותם אשר בגינה נאלצו המבקשים לפנות לבית המשפט; כי סוגיית האשם התורם לא הועלתה על ידי המשיבים בשום שלב במשפט; וכי בית המשפט שגה כאשר התעלם מחוות דעתו השנייה של המומחה (המשלימה) ובה נפסקה השתתפות גבוהה יותר בשכר האדריכל כאשר לא נראה כי ישנה סיבה לעשות זאת.