רת"ק 13905-06-16 שגב נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בפתח תקווה מיום 13.04.16 (כב' הרשם הבכיר א. כרמלי), אשר דחה תביעה כספית שהגיש המבקש כנגד המשיבה ע"ס 31,500 ₪.

2.פסק דינו של בימ"ש קמא –

המבקש הגיש את תביעתו נגד המשיבה מכח חוק התקשורת (בזק ושירותים), תשמ"ב-1982 (להלן "חוק התקשורת") בטענה כי המשיבה שלחה למספר הטלפון הנייד שלו דברי פרסומת ומידע שיווקי, תוך חריגה מהוראות חוק התקשורת.

לטענת המבקש, החל מיום 03.05.15 שיגרה המשיבה אל הטלפון הנייד שלו 35 מסרונים בעלי תוכן פרסומי מבלי שניתנה הסכמתו המפורשת לכך ולאחר שביום 03.06.15 ביקש להסירו מרשימת התפוצה של המשיבה בדרך של התקשרות למוקד טלפוני ממוחשב של המשיבה והקלדת נתוניו. עוד טען המבקש, כי אופן ההסרה מרשימת התפוצה של המשיבה, באמצעות מוקד הסרה טלפוני בלבד, מנוגד לחוק התקשורת מאחר ולא ניתנה לו אפשרות ההסרה ע"י שליחת מסרון אל המשיבה.

לטענת המשיבה, המבקש נתן הסכמתו לקבל תכנים שיווקיים באמצעות מסרונים ורק ביום 24.12.15 התקבלה בקשתו להסירו מרשימת התפוצה ובקשתו להסרה נענתה באופן מיידי.

נקבע כי המבקש נתן הסכמה מפורשת למשיבה לשלוח לו דברי פרסומת ומידע שיווקי. שכן, במועד חתימתו על מסמכי ההצטרפות לקבלת כרטיס אשראי, הוא אישר למשיבה לשלוח אליו מידע בנקאי ושיווקי בכל ערוצי התקשורת. עוד נקבע, כי המשיבה לא קיבלה את בקשת ההסרה של המבקש מרשימת התפוצה שלה, הואיל והמבקש לא השלים באופן מלא את הליך ההסרה ו/או הקליד נתונים שגויים, ובשל כך המשיבה המשיכה לשלוח לו דברי פרסומת בהתאם להסכמות המקורית. מכל מקום, משלוח ההודעות לאחר 03.06.15 לא היה "ביודעין" וע"כ לא היה הדבר בניגוד להוראות חוק התקשורת. עוד נפסק כי מאחר והמבקש בחר להסיר עצמו מרשימת התפוצה של המשיבה באמצעות מוקד ההסרה, ולא באמצעות אפשרויות הסרה אחרות, אין רלוונטיות לקיומן או העדרן של אפשרויות הסרה נוספות שאיפשרה המשיבה, או היתה צריכה לאפשר.

3.תמצית טענות המבקש –

שגה בימ"ש קמא בקביעתו כי המבקש לא הוכיח את תביעתו; המבקש צירף הקלטה בה הוא מבקש להסיר את עצמו באמצעות הטלפון; השיחה הוקלטה אך לא ניתן לתעד את הקשת הספרות שמבוצעות על מסך הטלפון; המשיבה פעלה בניגוד לחוק הספאם שכן היתה צריכה ליתן אפשרות לשלוח הודעה סירוב באמצעות מסרון חוזר; פסק הדין מנוגד לפסיקה כפי שבאה לידי ביטוי ברת"ק (ב"ש) 49131-01-16, שבו נפסק שאופן משלוח המסרונים, מבלי שהתאפשר משלוח הודעת סירוב בדרך בה נשלחו, נעשתה בניגוד לדין; לא ניתן ללמוד על הסכמה מפרשות שלו לקבלת דברי פרסומת מאת המשיבה; מבקש לקבל פיצוי בסך של 900 ₪ בגין כל מסרון.