רת"ק 12510-06-14 . בעניין

על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בבאר שבע

שניתן בת"ק 33467-01-14 מיום 08.05.14

ע"י כב' השופטת בדימוס דרורה בית אור

1.המבקשת, חברה העוסקת במתן שירותי תוכן באמצעות ערוצים טכנולוגיים, חייבה את המשיבה בגין חוב נטען בשל שימוש בשירותיה, בסך כולל של 2,457 ₪ (1,430 ₪ בגין שימוש בשירותיה, בתוספת הצמדה וריבית בסך של 377 ₪ והוצאות גבייה בסך של 650 ₪). לטענת המבקשת, המשיבה השתמשה בשירותיה החל מחודש מאי 2009 ועד לספטמבר 2011, כאשר החל מאוגוסט 2010 לא שילמה בגין השירותים שסופקו לה. היות והתשלום לא בוצע, שלחה המבקשת מכתב אל המשיבה בתאריך 04/12/13, ובו דרישה לתשלום החוב בסכום האמור. המשיבה טענה, כי מעולם לא התחברה לשירותי המבקשת בתשלום, ועל כן לא חבה לה דבר. עם קבלת מכתב הדרישה לתשלום החוב, פנתה המשיבה לעו"ד שטיפל בתיק והפנה דרישה אל המבקשת לבטל את דרישת התשלום. היות ובקשתה לא נענתה, הגישה המשיבה תובענה לבית המשפט לתביעות קטנות ובה בקשה להורות על ביטול העסקה וכן על חיוב המבקשת לפצותה (בגין הפסד יום עבודה בסך 400 ₪ וכן עוגמת נפש והוצאות בסך 3,000 ₪).

בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים ועיין במסמכים שהוגשו לו, קיבל את תביעת המשיבה וקבע, כי המבקשת לא סיפקה כל הסבר מניח את הדעת וחוקי לגביית הכספים מהמשיבה ולכן החוב הנטען מבוטל. כן, פסק לטובת המשיבה הוצאות בסך 1,000 ₪.

נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.

2.המבקשת חזרה בבקשתה על הטענות שהעלתה בפני בית משפט קמא והוסיפה, כי פסק הדין של בית משפט קמא ניתן בחוסר סמכות, שכן בית המשפט נתן למשיבה סעד הצהרתי שאינו בסמכותו על פי סעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, חרף קביעת בית המשפט כי לא מדובר בפסק דין הצהרתי. לגופו של עניין טענה, כי פעלה על פי כל דין וניהלה את המערכות השונות כדי לאפשר למנויים לקבל את המידע אליו נרשמו, בהתאם להוראות הרגולטור ובפיקוח חברות הסלולר וחברות הסליקה הסלולריות. לעמדתה, אותנטיות הרישומים, הפרסומים וההצטרפות לשירותיה, אומתו על ידי גורמים אובייקטיבים נוספים, ולכן ביקשה להורות על ביטול פסק הדין של בית משפט קמא.

מנגד, המשיבה ביקשה שלא להתערב בקביעות ביהמ"ש קמא, והוסיפה, כי פסק הדין ניתן בסמכות; כי לא מדובר בפסק דין הצהרתי ואף לא התבקש כל סעד הצהרתי, אלא סעד של ביטול ההתקשרות מול המבקשת, אשר דרשה ממנה כספים שלא כדין, בנוסף לדרישת פיצוי; וציינה, כי המבקשת דרשה מכ-100,000 אזרחים דרישות חוב שנעות בין 500 ₪ ל-3,000 ₪, ודי בכך להצביע על התנהלותה הבעייתית, התנהלות אשר נחקרת על ידי מפלג יפתח הונאה תל אביב. המשיבה הוסיפה, כי המבקשת שלחה אליה ביום 01.06.14 הודעה לפיה אינה חבה כלפיה, ומכאן שהבר"ע תיאורטית ומבזבזת את זמנו של בית המשפט; הליכי הגבייה של המבקשת שרירותיים וחסרי בסיס, כך גם לפי פסיקה של בתי משפט שונים שנדרשו לסוגיה; טענת המבקשת שהשירות שסיפקה כלל שליחת מסרונים כאשר התשלום עבור שירותי התוכן נעשה על ידי חברות הסלולר, מעידה על כך שאין למבקשת כל יריבות ישירה למול הלקוח, כפי שגם נקבע על ידי משרד התקשורת; המשיבה זכאית להחזר בגין הסכומים שחויבה בהם, ובית המשפט העריך זאת במסגרת הפיצוי שפסק לה; צילום מסמך ההרשמה שצורף על ידי המבקשת לבר"ע מהווה הרחבת חזית אסורה ואין הוכחה, כי המשיבה מילאה אותו. כן לא ניתן ללמוד מהמסמך, כי הוא קשור כלל למבקשת, ששמה אינו מצוין בו; המבקשת צירפה תקנון המהווה אף הוא הרחבת חזית אסורה, ממנו עולה, כי מי שמעוניין בשירות נוסף עליו למסור פרטי כרטיס אשראי; המסמכים שצורפו לבר"ע ולא הובאו בפני בית משפט קמא מהווים ראיות חדשות בערעור ואין לקבלם; הפסיקה שצורפה על ידי המבקשת אינה רלוונטית למקרה שלפנינו; המשיבה ביטלה באופן פוזיטיבי את החיובים כשגילתה שהיא מחויבת בגין שירותים שמעולם לא ביקשה.