רת"ק 11247-09-14 . בעניין

על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות באילת

שניתן בת"ק 62028-01-14 מיום 8.7.14

ע"י כב' השופט ליאור ברינגר

1.בתאריך 26.1.12 התקשרו המשיבים בחוזה עם המבקשת, חברה לייעוץ פיננסי, במטרה שהמבקשת תבדוק זכאותם להחזרי מס. הוסכם, כי במידה ויימצא שהמשיבים זכאים להחזר, החברה תטפל בכך, בתמורה לעמלה של 20% מסך ההחזר שיתקבל ולתשלום בסך 200 ₪ עבור פתיחת תיק. המשיב 1 (להלן: "המשיב") מסר למבקשת שיק ביטחון ע"ס 3,322 ₪, שאמור היה להיפרע לאחר שיקבל את החזרי המס הצפויים, אלא, שלשיטתו, המבקשת לא טיפלה כראוי בהחזרי המס; לא הגישה את הבקשה למס הכנסה כפי שהתחייבה (אלא שלחה את התיק למשיבים והורתה להם להגישו בעצמם); ופרעה את השיק, שניתן לביטחון, לפני שקיבלו החזר ממס הכנסה. עוד טענו המשיבים, כי לאחר שהגישו את המסמכים למס הכנסה, חויב המשיב לשלם סכום נוסף של 5,960 ₪ בגין שנת 2007 ועוד סך של 2927 ₪ בגין שנת 2008. אשר על כן, המשיבים תבעו מהמבקשת פיצוי בגין הנזקים שנגרמו להם (הפרת ההסכם, הטעייתם, תשלומים למס הכנסה, הפסד ימי עבודה, הוצאות עוגמת נפש ועוד) בסך של 33,109 ₪.

מנגד, המבקשת דחתה את טענות המשיבים וטענה, כי מילאה מלוא התחייבויותיה על פי ההסכם וכי אינה חייבת דבר למשיבים, אשר אף קיבלו הנחה בדמי פתיחת התיק ובשיעור העמלה שנגבתה מהם. לעמדתה, גם אם נדרשו המשיבים להוסיף ולשלם החזר מס כלשהו, הרי שזה נבע מהתנהלותם חסרת תום הלב כלפי המבקשת וכלפי רשויות המס. במקביל להגשת כתב ההגנה, הגישה המבקשת גם בקשה לדחיית התובענה על הסף בשל העדר סמכות, כשלשיטתה, ההסכם כלל תניית שיפוט המקנה סמכות לבתי המשפט בחיפה. כן הגישה בקשה להעברת הדיון מבית המשפט לתביעות קטנות לבית משפט השלום, לאור מורכבות התביעה והצורך להעיד עדים רבים, לרבות העדת מומחים; בשל העדר סמכות של בית המשפט לתביעות קטנות לדון בתביעות מסוג זה; ועל מנת שלא לפגוע בזכותה של המבקשת להליך הוגן.

בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים ועיין במסמכים שהוגשו לו, דחה את בקשות המבקשת להעביר את הדיון לבית משפט בחיפה כמו גם את הבקשה להעביר את הדיון לבית משפט השלום. בית המשפט קבע, כי מדובר בתיק שאינו מורכב, ובסכומי כסף לא גבוהים. לגופו של עניין קבע בית המשפט, כי המשיב עשה עליו רושם אמין ביותר ולכן קיבל את גרסתו במלואה, בעודו דוחה את גרסת המבקשת לפיה החוזה בין הצדדים שונה בעל פה לאחר חתימת החוזה בכתב. בית המשפט קבע, כי למשיב נגרם נזק בגין חיובו במס שלא היה בא לעולם אילולא פעילותה של המבקשת, וכי המבקשת הוליכה שולל את המשיב ומנסה לעשות כן גם כלפי בית המשפט, בהעלותה טענות חסרות בסיס. ולכן, ביהמ"ש חייב את המבקשת בתשלום נזקי המשיבים בשיעור של 12,409 ₪ (5,960 בגין החזרי המס לשנת 2007, 2,927 ₪ בגין החזרי המס לשנת 2008 ושכר הטרחה ששולם למבקשת בסך של 3,522 ₪). כן, חייב ביהמ"ש את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪, בנוסף ל-500 ₪ הוצאות שנפסקו בגין הטענות בדבר העדר סמכות מקומית במידה שלא שולמו, ובסה"כ 18,909 ₪.

נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.

2.המבקשת חזרה בבקשתה על הטענות שהעלתה בפני בית משפט קמא והוסיפה וטענה, כי בית המשפט טעה עת דחה את טענות הסף שלה בדבר העברת מקום השיפוט מבית המשפט באילת לבית המשפט בחיפה, שם נוצרה, לשיטתה, ההתחייבות (באמצעות הפקס, במקום עסקה של המבקשת בחיפה), תוך כדי חיוב המבקשת בהוצאות; טעה עת דחה בקשתה להעברת הדיון לבית משפט השלום, עקב מורכבות התביעה (שכן אף הוגשה חו"ד של יועצת מס לפיה המשיבים היו זכאים להחזר, על פי הנתונים שמסרו), בדיקת היקף הרשלנות הנטענת על ידי המשיבים, ניתוח עובדתי, חקירת מומחים ועוד; טעה עת חייב את המבקשת, ללא כל הסבר, בהוצאות משפט בסך 6,000 ₪, סכום שאינו סביר במיוחד כאשר מדובר בבית משפט לתביעות קטנות; טעה כשלא נתן משקל להתנהלות חסרת תום הלב של המשיבים, אשר הגישו תגובה לבית המשפט יום אחד לפני הדיון, שלא הובאה לעיון המבקשת, אלא לאחר הדיון. המשיבים פעלו בחוסר ניקיון כפים במטרה לסכל את ההליך השיפוטי, ומתוך זלזול בהחלטות השיפוטיות; טעה כשלא נתן משקל לטענת המבקשת, כי המשיבים המציאו טופס 106 לא תקין, דבר הנמצא בלב ליבו של הסכם ההתקשרות בין הצדדים והוא תנאי יסודי לקיומו; טעה כשלא אפשר לנציג המבקשת להשלים טיעוניו ופגע בזכותו למשפט צדק; טעה בכך שלא דחה את הדיון ואפשר למבקשת להזמין עדיה; לבית המשפט אין סמכות להסיק מסקנות מקצועיות בדבר החבות במס, בשעה שלמבקשת חו"ד הסותרת את מסקנתו; טעה, כשלא קיבל את חו"ד המומחה ולא הורה לפקיד השומה למסור מידע או הבהרות אודות חוות הדעת; טעה כשהתעלם מטענות המבקשת בדבר זיוף ההסכם והמצאת נתונים שגויים על ידי המשיבים, בניגוד להתחייבות החוזית שלהם; המבקשת לא קיבלה את יומה בבית המשפט; המשיבים לא הציגו כל אסמכתא על תשלום הודעת הקנס מרשות המיסים וטענתם, כי שילמו לא נבדקה לעומק. לכן, ביקשה לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא ולהחזירו לדיון מחודש.

3."התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64).

היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.

הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

4. ובענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם ובסיכומו של הליך מצא שיש לדחות את עמדת המבקשת במלואה. בית המשפט מצא שגרסת המשיב מהימנה עליו באופן מוחלט וכי המבקשת הוליכה שולל את המשיבים וניסתה לעשות כן גם כלפי בית המשפט, בעצם העלאת טענות משוללות כל יסוד. המבקשת מבקשת שבית המשפט יתערב בקביעותיו העובדתיות ובהערכת המהימנות שקבע בית משפט קמא, אך, כאמור, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסק דין על סמך בקשתו של צד לקבוע עובדות אחרות מאלו שנקבעו.