רת"ק 10539-06-15 חוכימה ואח' נ' פאי ואח'

בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד ביום 3.12.15 ובמסגרתו נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה.

קיצור העובדות והנטען -

1.המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה (כב' הש' הרווי גרובס) מיום 4.5.15 במסגרתה חויבו בפיצוי כספי בשיעור של 4400 ₪ למשיבים בגין החזר דמי שכירות ששולמו על ידם. במסגרת הערעור טען המבקש 2 כי לא היה כל מקום לחייבו בחיוב אישי כלפי המשיבים שכן שימש כאפוטרופוס לגוף ולרכוש בלבד.

ביום 3.12.15 נקבע דיון בבקשת רשות הערעור לפני בית המשפט המחוזי (כב' הש' ורדה פלאוט) אלא שהמבקשים לא התייצבו לדיון ומתוך שכך הורה בית המשפט מחיקת הבקשה.

3.אך ורק כעשרה חודשים לאחרי כן, ביום 13.9.16, הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי מועד הדיון נשתכח מהם בשל הטיפולים השונים להם נדרשה המבקשת.

המשיבים התנגדו לבקשה הן בשל האיחור הרב בהגשתה, הן בהעדר צרופות להוכחת הנטען בה והן נוכח העדר סיכוי ממשי לבקשת רשות הערעור.

אחר שעיינתי בבקשה בתגובה המשיבים ובתשובת המבקשים מצאתי לדחות הבקשה.

4.בנדון אין להתעלם מהעובדה שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה זמן רב לאחר הינתנו ללא הסבר מתאים ומספק. לא ניתן לטעון כי המבקשים לא היו מודעים לפסק הדין שכן בין לבין נפתח תיק הוצל"פ כנגד המבקשים והם קיבלו הודעות על פתיחתו, כמו כן הוסיפו המבקשים לפעול בניגוד לפסק הדין שניתן בערכאה קמא והגישו את שיק הבטחון שנמצא בידם לביצוע ונראה כי זה הוגש מיד לאחר פתיחת תיק ההוצל"פ כנגד המבקשים. דומה, אפוא, כי המבקשים היו אדישים לפסק הדין המוחק את בקשת רשות הערעור והגישו את בקשתם הנוכחית לביטול אך ורק כאשר סברו שלא יוכלו עוד לחמוק מתשלום למשיבים בדרך אחרת.

כך גם טענתם באשר לסיבת העדרותם מהדיון נטענה כלאחר יד ללא צירוף ראיות וללא גיבוי בתיעוד כנדרש.