רת"ק 10470-05-15 בר נ' אביב

בפני בקשות הנוגעות לאגרה והארכת מועד .

ביום 25.8.15 ניתנה החלטה לפיה המערערת לא שילמה את האגרה על פי ההחלטה מיום 13.7.15 ולכן ההליך נמחק. בהמשך לכך הגישה המערערת בקשה לביטול פסק דין. מברור במזכירות עלה שהאגרה שולמה ביום 24.8.15. בהחלטה מיום 13.7.15 נקבע כי על המערערת לשלם את האגרה עד ליום 23.8.15. לטענת המערערת היא שלמה את האגרה ביום 24.8.15 מאחר ונאמר לה על ידי המזכירות שניתן לשלם את האגרה עד ליום 26.8.15. גם אם טענת המבקשת לא נתמכה באסמכתא, מששילמה את האגרה, אפילו באיחור של יום, היה מקום לכאורה לבטל את ההחלטה בדבר מחיקת ההליך מטעם זה.

יחד עם זאת, אין מקום לפתיחת התיק מחדש מאחר וההליך הוגש באיחור רב ואין מקום למתן הארכת מועד להגשת ההליך עד למועד הגשתו.

המבקשת הייתה אמורה להגיש בקשת רשות ערעור מאחר ומדובר בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ובמקום זאת הגישה ערעור על פסק הדין של בית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון בת"ק 8864-11-10 שניתן בהעדר כתב הגנה ביום 4.2.11 (כבוד השופטת שלומית יעקובוביץ).

מעיון בתיק בית משפט קמא עולה שהמערערת הגישה לבית משפט קמא בקשה לביטול פסק הדין כבר ביום 1.3.11. לאחר תקופה של למעלה משלוש שנים בהן לא הייתה פעילות בתיק בית משפט קמא, הגישה המערערת בתיק שם ביום 11.8.14 בקשה להארכת מועד להגשת ערעור.

בהמשך, המערערת הגישה את הערעור בתיק זה ביום 6.5.15 במסגרתו בקשה גם הארכת מועד (בטעות נכתב - בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה).

להארכת מועד להגשת ערעור נדרש טעם מיוחד, לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הנדרש לגבי כל מועד שנקבע בחיקוק.

שני שיקולים עיקריים ניצבים בפני בית המשפט עת בוחן הוא בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור או ערעור. האחד עניינו הנסיבות שגרמו לאיחור, והשני הוא סיכויי ההליך.

הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נובע מסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל הדין. לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, כגון תקלה או טעות שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת (בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' רחל מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)).

ככל שהאיחור ארוך יותר, ייטה בית המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד, הגם שאף כאשר מדובר באיחור קל, לא תינתן הארכת מועד כדבר שבשגרה, אלא אם כן הוכיח המבקש קיומו של טעם מיוחד המצדיק מתן ארכה (בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ' שלומי גפן (23.8.06)).

עם השנים חל ריכוך בדרישה על פי הפסיקה תוך שנקבע, כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. עוד נקבע כי השאלה אם טעות שבדין עולה כדי "טעם מיוחד" תישקל בעיקר ביחס לאינטרס ההסתמכות של הצד השני בדבר סיומם של הליכי הערעור (בע"מ 1406/12 פלוני נ' פלונית (20.3.12)).