רת"ק 10312-12-14 טרנד ריהוט בע"מ נ' גורביץ

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' הרשם הבכיר ניר נחשון) מיום 30.10.2014. בפסק דין זה קיבל בית משפט קמא באופן חלקי תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשת שעניינה עסקה לרכישת רהיטים מן המבקשת. בית משפט קמא הורה על ביטול העסקה וחייב את המבקשת להשיב למשיבה תמורה כספית בסך 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. עוד נקבעו הוראות בעניין השבת הריהוט ועלויות ההובלה והכל אמור בסעיף 12 לפסק הדין.

עיינתי בבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת לבית משפט זה ובחומר שצורף לה ומסקנתי היא שדין הבקשה להידחות בלא שקיימת עילה למתן רשות ערעור בנסיבות המקרה על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות. השאלה העיקרית שנדונה בבית משפטי קמא הייתה שאלה עובדתית והיא השאלה אם המשיבה הזמינה ספה לסלון בגודל שלו היא טענה שהיה גדול יותר מזה שסופק לה בפועל; אם לאו. בית משפט קמא שמע ראיות בעניין זה – עדויות התובעת, בתה וכן נציג הנתבעת. בית המשפט ציין בפסק הדין שהוא התרשם מעדויות הצדדים וש"ראשית ועיקר, נתתי אמון מלא בעדויותיהן של התובעת ובתה" (סעיף 10 לפסק הדין). התובעת העידה שהיא ביקשה לקנות מערכת סלון במידה הגדולה. היא אמרה בעדותה שהיא צריכה ספה גדולה ושדבריה לא נרשמו בהזמנה. גם בתה של המשיבה העידה שהיא חזרה כמה וכמה פעמים "על המידות שאנחנו צריכים". בה בעת, איש המכירות שביצע את המכירה מטעם הנתבעת לא התייצב במועד הדיון (הגם שהוגש תצהיר מטעמו). בסופו של דבר עדיף בית משפט קמא את עדויות התובעת, המשיבה ובתה. מדובר בממצאים שבעובדה שערכאת ערעור אינה מתערבת בהם נוכח היתרון שיש לערכאה הדיונית שהתרשמה באופן בלתי אמצעי מן העדים, וזאת אלא במקרים חריגים שאין המקרה שלפניי מהווה אחד מהם. כך בכלל וכך בפרט שעה שמדובר ברשות ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות תוך שמלכתחילה ההתערבות של בית משפט שלערעור בנדון היא מצומצמת (ראו חמי בן נון וטל חבקין הערעור האזרחי 552-550 (מהדורה שלישית, 2012)). מטעמים אלה, אין מקום במסגרת בקשת רשות הערעור שלפניי להיעתר לרשות הערעור המבוקשת בטענה של המבקשת שלפיה נציג המכירות הציע את מערכת הישיבה ללא שינוי במידות. אין גם להיאחז בטענות לעניין השלט שהועמד בסמוך למערכת הישיבה (מה גם שבעדות בתה של התובעת שנמצאה מהימנה צוין שהם לא ראו את השילוט בזמן אמת). אשר לטופס ההזמנה, הרי שיש עליו אכן סקיצה אולם אין עליה מידות. בית משפט קמא גם היה ער לטענת המבקשת שלפיה לא קיים דגם של מערכת הישיבה בגודל שהמשיבה טענה לו. אולם נקבע בפסק הדין בלא עילה למתן רשות ערעור, שלא ברור אם כך היה בעת ביצוע ההתקשרות בהיעדר ראיה מספקת מטעם התובעת ובהיעדר עדות של נציג המכירות. אין בכך עילת התערבות אפוא של בית משפט זה. גם טענת המבקשת שלפיה פניית המשיבה לאחר עשרה ימים לא הייתה זמן סביר, נדונה והתבררה בבית משפט קמא, ועסקינן ממילא בעניין של סבירות ולא מעבר לכך. ניתן גם לראות מעדות התובעת ובתה, שחלף פרק זמן מסוים מקבלת הריהוט ועד להבנה שקיים פער בין הריהוט שהוזמן לבין הריהוט שהתקבל. לבסוף, אכן, הדיון בבית משפט קמא התמקד במערכת הישיבה להבדיל מהכורסה הבודדת (מדגם 9129). המבקשת טוענת לפיכך שלא היה מקום לבטל את העסקה גם ביחס לכורסה זו שיוצרה והורכבה במיוחד ("רגליים מיוחדות"). לא מצאתי רשות ערעור גם בעניין זה. כתב התביעה ביקש כסעד חלופי שהתקבל בסופו של דבר, לבטל את העסקה כולה, לרבות רכישת הכורסה הבודדת. זאת, כאשר צוין בכתב התביעה שהכורסה הבודדת הוזמנה בצבע תואם למערכת הישיבה הגדולה. התבקש אפוא כעניין חלופי לבטל את העסקה ולקחת את הריהוט שסופק כולו. אין אפוא עילה לרשות ערעור בנסיבות המקרה בכך שבית משפט קמא ביטל את העסקה כולה בגין פגם אי ההתאמה העובדתי שמצא בין מערכת הישיבה שעליה סוכם לבין מערכת הישיבה שסופקה בפועל.

מטעמים אלה דין בקשת רשות הערעור להידחות, וכך אני מורה. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. הערבון שהופקד, ככל שהופקד, יושב למבקשת.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט כסלו תשע"ה, 21 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.