רת"ק 10091-12-13 קם נ' ויניק ואח'

המבקש עותר להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב-יפו (כב' הרשם הבכיר א' לכנר) בת"ק 24505-06-13 מיום 20.11.13, במסגרתו נדחתה תביעת המערער בגין נזק שנגרם למכוניתו לאחר שבית משפט לתביעות קטנות קבע "ממיקום הנזק ברכב הנתבע (המשיבים – ע.ר.) ובחלק האחורי של צד ימין, דבר שמלמד שהדלת נפתחה לאחר שרכב הנתבעים חלף על פני רכב התובע".

אין מחלוקת כי המערער הגיש בר"ע במועד, ביום 5.12.13, אך בקשתו לפטור מאגרה נדחתה בהחלטה מיום 27.1.14. המערער לא שילם את האגרה, ולכן הבר"ע נמחקה ביום 2.3.14, כאשר בהחלטה נכתב כי אישור המסירה של ההחלטה "חזר עם הודעה שהמערער העתיק את מקום מגוריו. ברור כי היה על המערער להודיע על כתובתו למסירת כתבי בי דין ומשלא עשה זאת וחלף המועד לתשלום האגרה- אני מוחקת את הערעור."

ביום 1.1.15 הגיש המערער בקשה, ממנה עלה כי הוא דר רחוב, העובר טיפולי דיאליזה, ולכן לא הגיעה ההחלטה הקודמת לידיו. עוד הוא מציין כי הסיוע המשפטי נטל עליו את ייצוגו. המערער טען בהמשך באמצעות ב"כ, כי סיכויי הערעור טובים, משום שבית המשפט קמא התעלם מעובדות וממסמכים המוכיחים, כי המערער לא היה בתוך האוטו בעת הפגיעה משום שנפגע בכתפו מן האירוע.

המשיבים טוענים כי מדובר בערעור, שמוגש למעלה משנה לאחר מתן פסק הדין וטענות הערעור מערערות על ממצאים עובדתיים, שקבע בית המשפט קמא, וזאת לאחר ששמע את העדים ועיין במסמכים ובתמונות, לכן סיכויי הבר"ע אפסיים, באשר בית משפט של ערעור לא בנקל יתערב בממצאים עובדתיים.

מסגרת נורמטיבית

להארכת מועד להגשת ערעור נדרש טעם מיוחד, לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הנדרש לגבי כל מועד שנקבע בחיקוק. שני שיקולים עיקריים ניצבים בפני בית המשפט עת בוחן הוא בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור או ערעור. השיקול האחד הינו הנסיבות שגרמו לאיחור, והשני הוא סיכויי ההליך.

הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ"טעם מיוחד" להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נובע מסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין. לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי-הבנה או תקלה שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת [בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)].

זאת ועוד, ככל שהאיחור ארוך יותר, ייטה בית המשפט לסרב לבקשה להארכת מועד, הגם שאף כאשר מדובר באיחור קל, לא תינתן הארכת מועד כדבר שבשגרה, אלא אם כן הוכיח המבקש קיומם שלטעמים מיוחדים המצדיקים מתן ארכה [בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (פורסם בנבו, 23.8.06)]

עוד נקבע בפסק הדין הנ"ל כך:

"טעמים מיוחדים כאמור ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן אורכה להגשתו. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין".