רשק נ' מדינת ישראל

פסק דין

1. ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופט פאול שטרק) מיום 1.10.2013 בתיק ב"ש 948/2013.

ההליכים בבית המשפט קמא:

2. המשיבה הגישה לבית המשפט בקשה למתן צו הריסה ללא הרשעה, בהסתמך על סעיף 212(5) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), לשני מבנים בשכונת שועפט. המשיב בבקשה היה רשק כרים ז"ל (להלן: "המנוח").

על פי האמור בבקשה, מדובר במבנים שנבנו ללא היתר, האחד בשנת 2002, בשטח 145 מ"ר (להלן: "המבנה הגדול") והשני נבנה מאוחר יותר, בשטח 29 מ"ר (להלן: "המבנה הקטן").

בעבר הוגש נגד המנוח כתב אישום בעניין בנייה ללא היתר של המבנה הגדול, בת"פ 10229/03 – נ/2, ובגזר הדין נצטווה המנוח להרוס את המבנה – נ/3.

המבנה הגדול לא נהרס, בניגוד לצו בית המשפט, ולפיכך הוגש נגד המנוח ביום 1.7.2012 כתב אישום נוסף, שעניינו הפרת הצו השיפוטי לגבי המבנה הגדול, וכן עבירות שימוש לגבי שני המבנים – נ/1.

ההליכים הופסקו ביום 7.11.2012 לאחר שהמנוח נפטר.

הבקשה לצו הריסה בתיק הנוכחי הסתמכה על כך שהבנייה נעשתה ללא היתר, על שטח המיועד לדרך, על כך שהעבירה התיישנה, ועל כך שהאחראי לבניה מר רישק כרים נפטר.

3. אלמנתו של המנוח (היא המערערת בענייננו) התנגדה לבקשה, הצדדים הביאו ראיות וטענו טענותיהם לפני בית המשפט.

4. בהחלטתו התייחס בית המשפט קמא למהותו של צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק, לכך שלא מדובר באמצעי ענישה אלא באמצעי לשמירה על הסדר הציבורי, לכך שהצו אינו מכוון כנגד מבצע העבירה אלא כנגד המבנה, לשמירה על דיני התכנון והבנייה.

בית המשפט התייחס לתנאים הנדרשים למתן צו הריסה לפי סעיף 212 לחוק – קיומה של עבירת בניה, קיומה של אחת החלופות שבסעיף 212 וכן קיומו של אינטרס ציבורי חשוב המצדיק מתן הצו.

לגבי קיומה של עבירת בנייה – בית המשפט קבע כי די ברישומי עיריית ירושלים כדי להוכיח כי בוצעה עבירת בנייה. כן קבע כי מאז הורשע המנוח בבניית הנכס ללא היתר, לא נעשה דבר להכשיר את הנכס. מכאן שהוכח שהנכס נבנה ללא היתר בנייה כדין.

לגבי החלופות שבסעיף 212 לחוק – בית המשפט קבע כי נתקיימה החלופה שבסעיף 212(5) שכן מבצע העבירה נפטר.

לגבי קיומו של אינטרס ציבורי קבע בית המשפט כי ישנו אינטרס ציבורי ש"החוטא לא יצא נשכר", בנוסף "מניעת אנדרלמוסיה" וכן הסרת "מטרד" ו"מכשול לציבור", והתייחס לכך שמדובר במקרקעין שייעודם לדרך ציבורית. בית המשפט ציין כי העובדה שהמבנה קיים תקופה ארוכה מבלי שניתן היתר לבנייתו, איננה מצדיקה הכשרת המבנה והימנעות מהפעלת אמצעי אכיפה.

טענות המערערת:

5. המערערת טוענת כי לא הוכחו הפרמטרים הנדרשים להוצאת צו הריסה.

נטען כי לא הוכח שהבנייה בוצעה על ידי המנוח, כנדרש בבקשה לפי סעיף 212(5). ב"כ המערערת טוען כי הבקשה לא הוגשה לפי ס"ק (1) או (4) ולפיכך היה על המשיבה להוכיח את זהותו של מבצע העבירה.

נטען כי מדובר בבניית שני מבנים, אחד ישן יותר והשני נבנה בבנייה חדשה יותר. לגבי המבנה הגדול, המנוח כבר הורשע בעבר, ולפיכך עומדת הגנה של "סיכון כפול". כן נטען כי מועד הבנייה לא הוכח, לפחות לגבי החלק החדש יותר של המבנה.

כן נטען כי המבנה המפורט בבקשה לצו הריסה אינו בהכרח המבנה בו מתגוררת המערערת, שכן ישנו אי דיוק בציון השטחים.