רשף פתרונות הדפסה בע"מ נ' אדנים טרי.פי.אל. בע"מ ואח'

החלטה

1.המבקשת עותרת לצו במעמד צד אחד שיורה למשיבה 1 (להלן: המשיבה) למסור לה ציוד המעוכב במחסני המשיבה 1 (להלן: הציוד) בגין חוב נטען ומוכחש של המבקשת (להלן: החוב). הצו מנוסח כ"צו מניעה" המורה על איסור עיכוב סחורות, אך ברי כי תכליתו היא לצו עשה, שיחייב את המשיבה להעביר למבקשת את הציוד. הבקשה הוגשה בלא הגשת תביעה עיקרית וזאת "עקב דחיפות העניין", תוך הבטחה כי הליך עיקרי יוגש בתוך שבעה ימים. יצוין מבחינה טכנית כי העמוד השני לבקשה לא נסרק, אך נוכח הזהות המלאה שבין הבקשה לבין התצהיר אניח כי תוכן העמוד החסר כתוכן המקביל בתצהיר.

2.דין הבקשה במתכונתה זו, ללא הליך עיקרי – להידחות. האפשרות העיונית להגשת בקשה לצו זמני ואף למתן צו כאמור עוד טרם הגשת תביעה, כאמור בתקנה 363 לתקנות, היא בגדר החריג, המתאים ככלל למקרים שבהם המבקש לא יכול היה לצפות את הצרה שניחתה על ראשו מלכתחילה, והזמן כה דוחק עד שבפשטות אין סיפק בידו להכין תביעה (ראו: ע"א 22/73 ברדה שבטא חברה קבלנית בע"מ נ' מאירסון, פ"ד כז(2) 604 (1973). כן עיינו בהחלטתי בת"א 1723-07-12 שחר ושות' נ' מע"ץ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (6.7.2012)).

3.המקרה דנן אינו בגדר החריג לכלל. המחלוקת הכספית בין הצדדים נמשכת זמן רב. ההודעה על יצירת העיכבון בציוד נמסרה למבקשת ביום 13.2.13 (נספח ה' לבקשה), לפני למעלה משבוע. לא היתה כל מניעה להכין ולהגיש הליך עיקרי, בדיוק כשם שהוכנה בקשה מפורטת למדי לסעד זמני בפרק הזמן האמור. אין פירוט ועיגון לטענת המבקשת כי היא נזקקת לשבוע נוסף להגשת התביעה אך בשל "דחיפות העניין", שבעטיה מתבקש בית המשפט להידרש לבקשה לסעד זמני לאלתר ובלא הליך עיקרי. בנסיבות אלה, מוצב בית המשפט בעמדה שבה הוא אמור לשקול את הצורך במתן סעד זמני, במעמד צד אחד, בלא שיהיה בידו לבחון האם למבקש ראיות מהימנות לכאורה לעילת התביעה (תקנה 362 לתקסד"א); בלא שניתן יהיה לבחון האם הסעד הזמני משרת את הסעד העיקרי, כנדרש; ובלא שניתן יהיה לוודא האם קבלת הבקשה לסעד זמני אינה מייתרת כליל את ההליך העיקרי.

4.הדברים האמורים מובילים למחיקת הבקשה. בהיעדר הליך עיקרי – בכך יסתיים התיק. מובן שפתוחה הדרך לפני המבקשת להגיש תובענה סדורה ובגדרה בקשה לסעד זמני, וזו תטופל כדבעי.

5.למעלה מן הצורך, ועל מנת שהמבקשת תוכל אף לבחון את הצורך בהגשת בקשה לסעד זמני, בגדרי תובענה כאמור, ראוי להעיר בקצרה ביחס לבקשה לגופה, שאף היא מוקשית.

6.לפנינו, כך נראה, מצב שבו מחזיק בציוד, הטוען כי הוא נושה של בעל הציוד, ובהתאם מודיע על עיכבון הציוד. על פני הדברים (ואיני נוטע מסמרות כמובן), הרי שככל שקיים חוב, קיימת זכות עיכבון, אם לא הסכמית – ודאי מכוח דין (ראו לדוגמה: סעיף 9 לחוק השומרים, התשכ"ז-1967; סעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). העובדה שיש מחלוקת בדבר קיום החוב אין בה ככלל כדי להצדיק את חמיסת זכותו הקניינית של החייב-לכאורה בבטוחתו, היא הציוד המעוכב. הדרך להתגבר על הנזק הטמון לבעל הנכס המעוכב מהמשך העיכוב, ולשחרור הנכס, מצויה בהוראת סעיף 11(ג) לחוק המיטלטלין, התשל"א-1971 – המצאת ערובה מספקת לסילוק החיוב, חלף הנכס המעוכב; תדיר – ערובה כספית. מובן שבהעמדת הערובה אין כדי לגרוע מזכותו של בעל הנכס לטעון כי אינו חייב ולא היתה כל הצדקה לעיכבון מלכתחילה, ולהגיש תביעה להשבת הערובה, ובפרט – הכספים ששילם, וזאת לצד נזקיו הנטענים. עקיפת דיני העיכבון בדרך של מתן סעדים זמניים – היא בעייתית. מקל וחומר כך כאשר צו העשה ה"זמני" המבוקש זהה למה שניתן להעריך כי יהיה הצו הקבוע המבוקש.

ועוד יוער: אפילו יינתן צו כאמור (ודאי לא במעמד צד אחד, אגב), הרי שיש כעקרון מקום להתנותו בערובה מספקת להבטחת נזקיו של המשיב כתוצאה ממתן הצו, אם זה יפקע. כאשר המדובר במה שיכול להתברר בדיעבד כהפקעת זכות עיכבון כדין, הרי שממילא יהיה מקום להתנות את הצו בהפקדת ערובה דוגמת ערבות בנקאית שתשמש כערבון, בסכום שיש לו זיקה לחוב הנטען (אם לא מלוא החוב), להבטחת נזקי המשיב, וזאת עד לבירור התובענה. והנה הגענו לאותה נקודה ממש, שבה הדרך לחלץ את הנכס מידי המעכב-הנושה הנטען היא בהעמדת ערובה מספקת דוגמת זו הנזכרת בסעיף 11(ג) לחוק המטלטלין – ומה הואילו חכמים בתקנתם.

מן האמור עולה שאפילו הוגש הליך עיקרי, היתה הבקשה לצו מניעה זמני (שאינו ל"מניעה" ואינו "זמני") – מוקשית, והרי לנו טעם נוסף שיכול היה להוביל לדחיית הבקשה.

תשקול אפוא המבקשת אם אין הצדקה לפעול בדרך הרגילה לשחרור נכס מעוכב, חלף הגשת הליך הנסב על דרישה לשחרור הנכס.

7.הבקשה לצו "מניעה" זמני נמחקת אפוא, ומשלא נדרשה תגובת המשיבות – ללא צו להוצאות. בהיעדר הליך העיקרי, הרי שבכך הסתיים ההליך, ושמורה למבקשת הזכות כמובן להגיש כאמור תובענה סדורה ובגדרה בקשה לסעד זמני, שתיבחן אז.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: