רשלנות בנק המזרחי בחקירה בדבר משיכת כספים מחשבון שלא ברשות

בפני תביעה כספית על סך של  110,000 ש"ח שעיקרה תביעה מבנק להשבת הסך של 10,000 ש"ח ותביעה בסך של 100,000 בעילה של לשון הרע ולחילופין בעילת הרשלנות. תחילתה של התביעה בתביעה קטנה 17,800 ש"ח שהוגשה על ידי הנתבעים בה עתרו להחזר הסך של 10,000 ש"ח שנגרע מחשבונם, בתוספת הוצאות ונזק לא ממוני. לאחר שבית המשפט מצא כי התביעה אינה ראויה להידון כתביעה קטנה, הועברה התובענה לבית משפט השלום ותוקנה לאחר קבלת היתר.

הצדדים וטענותיהם

1.      התובע 1 בן 48, נשוי, ובעל השכלה אקדמאית כהנדסאי חשמל ונשוי לתובעת 2. (התובע 1 יכונה להלן גם התובע והתובעת 2 תכונה להלן גם התובעת).

התובע 1 מועסק מספר שנים כמנהל פרויקטים בחברת הניהול וההקמה של נתב"ג-2000. מתוקף תפקידו, מנהל התובע עבודות וחוזים בהיקפים של מאות מיליוני ש"ח, ומשרתו מהווה משרת אמון מטעם רשות שדות התעופה, אשר אישרה את העסקתו בעת שהחל בה לפני למעלה מ- 3 שנים וחצי.

במשך למעלה מ- 3 שנים וחצי מנהלים התובעים חשבון משותף שמספרו 111612 בסניף רמת-גן בבנק-הנתבע (להלן: " החשבון"). 

2.      הבנק-הנתבע הנו תאגיד בנקאי כהגדרתו בחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א- 1981, אשר בסניפו שברמת-גן (להלן: " הסניף") ניהלו תובעים את החשבון.

טענות התובעים

3.      ביום 28.6.2001 פתחו התובעים את החשבון. התובעים נהגו למשוך סכומי כסף קטנים במזומן בסכומים שנעו בין 100 ש"ח ל- 400 ש"ח בכל משיכה, באמצעות כרטיסי הוויזה שהונפקו להם. את רכישותיהם המשמעותיות נהגו התובעים לבצע באמצעות עסקאות בכרטיס חיוב או שיקים, ולא על בסיס מזומן.

ביום 29.5.2003, במהלך גלישה באתר הבנק באינטרנט, גילה התובע כי במהלך הימים 26.5.03 ועד 29.5.03, ברציפות, בוצעו משיכות כספים מהחשבון בסכום כולל של 10,000 ש"ח. מייד לאחר שוידא עם התובעת כי לא משכה את הכספים, פנה התובע למחלקת הביטחון של הבנק-הנתבע לשם ביטולו של כרטיס האשראי לאלתר, ועשה כן עוד באותו הערב בשיחה עם נציג הנתבע.

למחרת, ביום 30.5.03 פנו התובעים לבנק ומסרו בידי נציגתו טופס תלונה בדבר משיכות הכספים הבלתי מורשות שהתגלו. בתגובה לתלונתם הושב להם ע"י נציגת הבנק, כי הבנק נוהג להחזיר כספים במקרים שכאלה, ומחייב את הלקוחות בהשתתפות עצמית בשיעור 25% משיעור הכספים המוחזרים. התובעים סירבו לשאת בהשתתפות עצמית, ודחו מכל וכל את האפשרות שיחויבו בגין החזרת הכספים שנמשכו מחשבונם ללא רשות ו/או סמכות.

ביום 1.6.03, בהבינו כי בהגשת תלונה לבנק בגין משיכות הכספים לא סגי, הגיש התובע תלונה למשטרה בתחנת רמת-גן, בגין משיכות במתקן אלקטרוני.

ביום 4.6.03 התבקש התובע לסור לבנק על מנת לקבל לידיו כרטיס אשראי חדש, במקום זה שבוטל על ידו ביום 29.5.03.

בראותם כי הבנק-הנתבע לא משיב את הכספים, וזאת חרף התלונה שהגישו התובעים, יזם התובע שיחה עם מנהל סניף הבנק, מר רמי סבן, והעלה בפניו, בשנית, את הדרישה להשבת הכספים שנמשכו מהחשבון ללא הסכמה ו/או רשות.

לשון הרע ע"י הבנק

4.      ביום 17.6.03 זומן התובע לפגישה עם החוקר מר קובי דוד (להלן: "החוקר"). לטענת התובעים, הוציא הבנק את דיבתם של התובעים כאשר מסר לחוקר מידע שקרי בעליל כי התובעים גנבו כספים מהחשבון ומנסים להוציא מן הבנק- הנתבע כספים במרמה.

בשיחה עם החוקר, הציג התובע את העובדות הנוגעות לאופן התנהלותם שלו ושל רעייתו עם כרטיס האשראי באמצעותו, לכאורה, נמשכו הכספים מהחשבון:

                                 א.         הכרטיס מצוי אך ורק בידי התובע ולא הועבר בשום צורה שהיא לכל צד שלישי, ובכלל זה אף לא לתובעת 2 שאינה מכירה את הקוד הסודי לשימוש בו.

                                 ב.         המספר הסודי לשימוש בכרטיס לצורך משיכת מזומנים מצוי בבית התובע ורעייתו במקום הידוע אך ורק לתובע, וכמובן שאינו מוחזק בצמוד לכרטיס.

                                  ג.         התובע הכחיש מכל וכל כל קשר ו/או מעורבות עם משיכות הכספים.