רשיד נ' מועצה מקומית ג'דיידה מכר ואח'

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

הצדדים השכילו לסיים את התיק במסגרת סיכומים אשר הוגשו וזאת בשל אופייה וגודלה של התביעה.

הנתבעים עומדים על דחיית התביעה.

יש לציין, כי ביום 14.3.13 ניתן פס"ד בהסכמה בו נדחתה התביעה נגד האחים אנטון חב' לעבודות עפר ופתוח בע"מ – הנתבעת 2.

פסק דין זה מתייחס לשאלת חבותם של הנתבעת 1 ( מועצה מקומית ג'דיידה מכר) והנתבעת 3 (משרד החינוך –בי"ס אלנגאג'ח).

כאן המקום לומר, שהתביעה שהינה תביעתו של התובע השוכר את השטח מן המנהל, כי ביצוע עבודות ע"י מי מהנתבעים או מטעמם פגע בשטח וגרם לו נזק כלכלי.

התביעה הוגשה במקור על סכום של 50,712 ₪, אשר כללו שני ראשי נזק עיקריים:

האחד, עלויות עבודה בחלקה – דהיינו החזרתה למנהל ממנו שוכר השוכר את השטח, כפי שהיה במצבו קודם לכן, וזאת בסכום של 24,012 ש"ח.

השני, נזקי היבול של עצי הזית שנעקרו בסכום של 14,700 ₪.

משהודיע המנהל שלא יבוא בכל טרוניות לתובע/השוכר לגבי מצב השטח (תוך שמירת זכותו לתבוע צדדים שלישיים), וויתר התובע על אותו חלק בתביעה והתביעה הפכה להיות תביעה על סכום של כ- 14,000 ש"ח בתוספת דרישה להוצאות שהינן שיפוי על חוות הדעת השמאית בסך 2,000 ₪ ועוגמת נפש לשיקול ביהמ"ש – ראה החלטתי המפורטת מיום 3.5.13 בהקשר זה.

הנתבעת 1 טענה בישיבת ביהמ"ש מיום 14.3.13, בו הוסכם על הגשת סיכומים, כי התובע תבע על פי חוות דעת נזק עתידי של 10 שנים, כאשר בפועל מדובר ביבול של 3 שנים בלבד.

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים אשר הוגשו בכתב ובחנתי את הראיות שצורפו לי, להלן פסיקתי:

דין התביעה להתקבל, אך תוך פסיקת סכום נמוך מזה שתבע התובע.

להלן נימוקי בימ"ש:

1.התובע אוחז בחוזה שכירות מיום 4.1.2012 עד 31.12.2013, כאשר יש אופציה לחוזה השכירות. הוכח על פי תגובת המנהל, כי טענת המועצה המקומית – הנתבעת מס' 1 שעלתה במשפט, לפיה היא הבעלים של הקרקע על פי חוזה חכירה נומינאלי נסתרה וכי לא הוצג כל מסמך בדבר בעלותה של המועצה. מדובר בקרקע השייכת למנהל.

2.אני נותן אמון מתוך המסמכים שהוצגו, תצהירי התובע ובנו, חוות הדעת השמאית המתייחסת להעדרם של עצי הזית, כי אכן נעקרו 8 עצי זית בוגרים ועץ נוסף ניזוק קשה, וזאת עקב עבודות בשטח.

3.הוכח, כי עבודות אלה היו על פי בקשתה של מנהלת הנתבעת מס' 3, אשר ביקשה לנקות את השטח ובין השאר הסתייעה באחים אנטון. לאור התמלילים והתצהירים, לא מן הנמנע כי בנוסף לאחים אנטון עבדו במקום גם מי מעובדי המועצה, ומשכך הוכח כי ישנה אחריות הן למועצה והן לבי"ס אשר ביקש את ביצוע העבודות האמורות.

המנהל מצידה לא בדקה כל זכויות בשטח ולמעשה עבודות אלה בוצעו והסבו לתובע נזק.

לא מצאתי הצדקה להשתת רשלנות תורמת לתובע ודין התביעה להתקבל באופן שאני קובע כי ככל שנגרם נזק, יישאו בו הנתבעים הרלוונטיים – המועצה ומשרד החינוך בחלקים שווים – 50% כל צד.