רשיד נ' חלבי ואח'

פסק דין

בפניי תביעת התובע כנגד הנתבעות, לקבלת פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו עקב פגיעת רכבו בתאונה מיום 17.02.11, שבה היו מעורבים רכבי הצדדים.

בדיון שהתקיים בפניי היום, התובע העיד כי ביום התאונה יצא עם רכבו מחניה בנתיב הימני בכביש בתוך הכפר, והשתלב לנתיב השמאלי. לפתע, רכב הנתבעת 1 הגיע מאחור ופגע ברכב התובע בצד שמאל קדמי. רכבו של התובע ניזוק בכנף קדמית שמאלית, ובמגן קדמי שמאלי.

לרכבה של התובעת נגרמו שריטות לכל צידו הימני, החל מהכנף הקדמית ימנית.

מנגד, בעדותה בפניי הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת") העידה כדלקמן: רכבו של התובע חנה בצד ימין בכביש, ורכבה חנה מאחורי הרכב שחנה אחרי רכב התובע. הנתבעת ביקשה לצאת מהחניה. הסתכלה אחורה לפני שיצאה. רכב צד ג' שנסע בנתיב השמאלי עצר ונתן לנתבעת לצאת מהחניה ולהשתלב בנתיב השמאלי. הנתבעת יצאה ונסעה בנתיב השמאלי ולא ראתה את רכבו של התובע ולא ראתה שהתובע יוצא מהחניה. הנתבעת ציינה, שאם התובע היה יוצא מהחניה, היא הייתה מבחינה בו.

אמנם, הנתבעת ציינה במהלך עדותה כי היא פגעה בפינה השמאלית של רכב התובע והמשיכה בנסיעה, אך בהמשך עדותה הנתבעת הסבירה את עצמה והבהירה, כי רכבה היה כבר בנתיב השמאלי בנסיעה ישרה ואיך שחלפה על רכב התובע שהיה בחניה בצד ימין, לפתע שמעה מכה בצד ימין ברכבה.

בסמוך למועד התאונה, הנתבעת חתמה על מסמך שבו תיארה את נסיבות התאונה כדלקמן:

" ברצוני להבהיר את תיאור מקרה הביטוח. אני יצאתי מהחנייה. לא הבחנתי ברכב שבלט מאותה חנייה שלפניי, וכך פגעתי ברכבו בפינה השמאלית הקדמית".

הנתבעת טענה בכתב הגנתה, כי חתמה על המסמך הנ"ל לבקשת התובע שהפציר בה לחתום עליו. הנתבעת כיבדה את יחסי השכנות ביניהם.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, דומה שאין מחלוקת עובדתית לגבי התרחשות נסיבות התאונה. שני הרכבים יצאו מחניה מצד ימין. בזמן ההתנגשות רכבה של הנתבעת היה בנסיעה ישרה בנתיב השמאלי ורכבו של הנתבע טרם השתלב בנתיב השמאלי וההתנגשות ארעה עת יצא מהחניה וניסה להשתלב לנתיב השמאלי.

המחלוקת בין הצדדים הייתה בשאלה אחת בלבד: איזה רכב יצא מהחניה קודם?

ממכלול הנתונים בתיק, שוכנעתי כי רכבה של הנתבעת יצא ראשון ולהלן אנמק:

רכבה של הנתבעת חנה במרחק מה מאחורי רכבו של התובע (כאורך הרכב שהפריד ביניהם). בזמן ההתנגשות רכבה של הנתבעת הספיק לחלוף את אותו רכב שהפריד ביניהם וחלקו הקדמי של רכבה אף הספיק לחלוף על פני רכב התובע. הראיה לכך, בחלקו הקדמי של רכב הנתבעת אין כל פגיעה, ומוקד ההתנגשות החל מהכנף הימנית ברכבה של הנתבעת. משמע, ברי שרכבה של הנתבעת יצא לפני רכב התובע מהחניה.

התובע טען, כי הנתבעת הסיטה את רכבה שמאלה על מנת להתחמק מהפגיעה ברכבו, וזה ההסבר לכך שהנזק לרכבה של הנתבעת לא החל מהפינה הקדמית ימנית אלא מהכנף.

אף אם אקבל טענה זו, עדיין אין בכך כדי לשנות מהעובדה, כי רכבה של הנתבעת היה בנסיעה בנתיב השמאלי עת ניסה הנתבע להשתלב לאותו נתיב ביציאתו מהחניה.

הסברה של הנתבעת באשר לנסיבות חתימתה על המסמך שצורף לכתב התביעה מקובל עלי. הנתבעת יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר ועדותה מקובלת עלי במלואה. הנתבעת תיארה את נסיבות התאונה בצורה הכי פשוטה. עדותה הייתה קוהרנטית, אחידה ולא נסתרה על ידי התובע.

לא זו אף זו: בין עדותה לבין המסמך שצורף לכתב התביעה לא הייתה כל סתירה. במסמך צוין כי הנתבעת פגעה ברכב התובע, ובעדותה בפניי הנתבעת חזרה וציינה כי רכבה פגע ברכב התובע, אך מעולם לא השתמעה מעדותה כל כוונה לכך שהיא אשמה בתאונה, לא במסמך ולא בעדותה בפניי. נהפוך הוא, הנתבעת הסבירה שבמהלך נסיעתה שמעה מכה, ומכאן הודאתה בפגיעת רכבה ברכב התובע.

לאור האמור לעיל, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

בנסיבות, אין צו להוצאות.