רשות שמורות הטבע - תביעות נ' ח'ורי ואח'

החלטה

בפניי בקשה מטעם הנאשמים לתשלום הוצאות הגנתם ולהחזר כספי בגין חילוטם של כלבים ופנסים השייכים להם בהתאם להוראות סעיף 80א' לחוק העונשין , תשל"ז – 1977 .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

יובהר ברישת הדברים , כי תיק זה הועבר לטיפולו של מותב זה בעקבות שינויים בסדרי עבודת בית-משפט השלום בקצרין לאחר מתן פס"ד בעניינם של הנאשמים על ידי כב' השופטת ברכה סמסון , אשר מצאה לנכון להרשיעם בדין בביצוע עבירות צייד והחזקת חיות בר בלא רישיון בניגוד להוראות חוק הגנת חיות הבר , תשט"ו – 1955 והתקנות שלפיו . במסגרת גזה"ד הוטל על כ"א מהנאשמים לשלם לאוצר המדינה סך של 2500 ₪ וכן חולטו לטובת אוצר המדינה סכין ופנסים , אשר נמצאו בחזקתם של הנאשמים .

בתאריך 29.10.2007 הורתה כב' השופטת סמסון על חילוטם של ארבעה כלבים , אשר לדידה של המאשימה סייעו בידי הנאשמים בביצוע עבירות הציד אותן ייחסה לנאשמים במסגרת כתב-האישום . במסגרת ההחלטה דנן איפשרה כב' השופטת סמסון בידי הנאשמים להציע אדם מסוים אשר ישמש כ"נאמן" עד לסיום ההליכים בתיק העיקרי , אולם משהנאשמים לא עשו כן חולטו גם ארבעת הכלבים והועברו לחזקתם של רשויות הביטחון הממלכתיים . כב' השופטת סמסון אפשרה בידי כל אחד מהנאשמים להפקיד בקופת ביהמ"ש סך מצטבר של 1000 ₪ על מנת לעכב את החילוט , אולם משלא עלה בידי הנאשמים לגייס את הסכום האמור הורתה כב' השופטת סמסון על חילוטם של ארבעת הכלבים לטובת המאשימה . בנוסף לכך , על פי קביעתה של כב' השופטת סמסון מיום 23.12.2008 חולטו לטובת המאשימה גם ארבעה פנסים וסכין , אשר נמצאו בחזקתם של הנאשמים .

בתאריך 28.2.2010 הגישו הנאשמים לבית-משפט זה בקשה לביטול צווי החילוט וכן בקשה למתן פיצוי כספי בגין כלל ההליכים המשפטיים הצריכים לעניינם , וזאת נוכח זיכויים בדין על ידי ביהמ"ש המחוזי בנצרת (כב' השופטים הלמן , קולה ואברהם) במסגרת הליך הערעור על פסק דינו של בית-משפט השלום (כב' השופטת סמסון) – פסק דין אשר ניתן על ידי בית-המשפט שלערעור ביום 22.9.2009.

בעקבות פסיקת ביהמ"ש המחוזי הגישו הנאשמים בתאריך 28.10.2009 בקשה להחזר הקנסות אותם שילמו לאוצר המדינה נוכח פסיקתו של בית-משפט השלום . במסגרת החלטתה מיום 3.11.2009 נעתרה כב' השופטת סמסון לבקשתם של הנאשמים והורתה על החזרת הקנסות לחזקתם . לאחר שהתיק הועבר לטיפולו של מותב זה איפשר ביהמ"ש בידי הנאשמים להציג בפניו ראיות לעניין העלויות הכספיות אותן נדרשו לשלם לצורך קבלת ייעוץ משפטי וכן להציג בפניו הצעות מחיר מטעמם ביחס לעלות הכלבים והפנסים (ראה : החלטת בית-המשפט מיום 15.9.2010) , אולם הנאשמים בחרו שלא להגיש תגובה כלשהי מטעמם .

ב"כ המאשימה ציינה בתגובותיה , כי לפנים משורת הדין המאשימה מסכימה לשפות את הנאשמים בסכום מצטבר של 1973 ₪ בגין חילוט הפנסים וכלבים (1000 ₪ בגין הכלבים ו – 973 ₪ בשל חילוט הפנסים) לאחר שצירפה לתגובתה הצעות מחיר של חברות פרטיות בכל הנוגע לעלותם של הפנסים . עוד מציינת המאשימה , כי הכלבים הועברו לידי כוחות הביטחון וכי אלו נמצאו בחזקתם של רשויות המדינה במשך תקופה ממושכת החל ממועד ביצוע החילוט . בנוסף לכך , מפנה המאשימה לתגובת הנאשמים מיום 1.1.2008 בה ציינו כי עלות רכישתם של כלבים לא גזעיים מן הסוג שחולט נע בין סכום של 60 ₪ לבין סכום של 200 ₪ . עוד גורסת המאשימה , כי אין מקום לחייבה בהוצאות שכר טרחתו של בא-כוחם ו/או בהוצאות אחריות המפורטת במסגרת בקשתם (כגון : עגמת נפש , הפסד השתכרות וכו') .

דיון והכרעה :

סעיף 80(א) לחוק העונשין , שהינו המקור החוקי לפסיקת הוצאות ההגנה של נאשם, קובע:"משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט; במשפט שמנהל קובל רשאי בית המשפט להטיל על הקובל תשלום כאמור".

שיקול הדעת באשר לפיצוי נאשם שזוכה מסור, ככלל , לערכאה הדיונית שהתרשמה מן העדויות וזיכתה את הנאשם כאשר התערבותה של ערכאת הערעור תיעשה איפוא רק במקרים חריגים, כאשר הוברר טעם מיוחד המצדיק זאת (ראה : ע"פ 1109/09 סאמי שיבלי נ' מדינת ישראל מיום 16.11.2009; ע"פ 5140/05 זגורי נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 12003/05 חמודה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

על מנת לבוא בשעריו של סעיף 80(א) לחוק נדרש הנאשם לחצות בראש ובראשונה את משוכת הזיכוי, דהיינו: להוכיח את תנאי הסף לפיו זוכה מן האישומים כנגדו, או כי כתב האישום כנגדו בוטל בהסכמת הצדדים לפי סעיף 94(ב) לחסד"פ . מניסוחו המילולי של סעיף 80(א) לחוק ומן הפסיקה שנתגבשה בעניינו, עולה,כי על נאשם המבקש לזכות בהוצאות הגנתו להוכיח תנאי פורמלי ונוקשה של זיכוי "ממש" , וכי אין להסתפק במחיקה טכנית או בביטול כתב האישום מכוח טענה מקדמית כזו או אחרת .

בע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מדינת ישראל פ"ד נו(3), 73 (להלן: "פס"ד דבש") נקבע על ידי ביהמ"ש העליון כי : "ניסוחה של הוראת סעיף 80 לחוק העונשין אינו ניסוח מוצלח ביותר, ואולם עיון בה יגלה לנו בבירור מה מסר שולחת היא לעברנו. שני תנאים חייבים להתקיים, ואם נתקיימו השניים רשאי בית-משפט לחייב את המדינה לשלם פיצויים לפלוני שהיה נאשם במשפט פלילי ולשפותו בגין הוצאות שעמד בהן במשפטו. ואלה הם התנאים: אחד, כי פלוני עמד לדין פלילי ויצא זכאי בדינו.... אותו דין יחול במקרה בו בוטל אישום כהוראת סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (חסד"פ), קרא: במקום בו ביטל בית-משפט כתב אישום בהסכמת התובע והנאשם אף לאחר תשובת הנאשם לכתב האישום. שניים, בראות בית-המשפט אחד משני אלה: אחד, "שלא היה יסוד להאשמה", ושניים, במקרה בו "ראה" בית-המשפט "נסיבות אחרות המצדיקות זאת ". בעוד אשר התנאי האחד - זיכויו של נאשם בדין או ביטול כתב-אישום על-פי סעיף 94(ב) לחסד"פ - תנאי פורמלי ונוקשה הוא, התנאי השני תנאי גמיש הוא בתחומי התפרשותו" (בעמ' 86-87) .

באשר לרכיב השני הנדרש , דהיינו "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" , נקבע כי בגדרי עילה זו מסור לבית המשפט שיקול דעת רחב במתן פיצוי לנאשם , ואולם בבואו לפסוק פיצויים מכוח עילה זו, על בית המשפט להטיל אל "קדירת השיקולים" על ביהמ"ש לבחון מגוון רחב של שיקולים הכוללים בין היתר את , לרבות טיב הזיכוי , הטעמים שניתנו לזיכוי וכן את כל שאר הנסיבות שנראה בהן נסיבות שלעניין (ראה גם : רע"פ 6034/07 אוריאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

במקרה דנן , יש ליתן משקל רב לקביעת ביהמ"ש המחוזי לפיה יש לזכות את הנאשמים באופן מוחלט מאחר ומחומר הראיות מסתמא כי הנאשמים ביצעו מעשה הכנה לצוד ציד , אולם לכלל מעשה לא הגיעו . אין חולק כי "זיכוי מוחלט" הוא שיקול נכבד ב"קדירת השיקולים",כאשר בעניין רע"פ 960/99 מקמילן נ' מדינת ישראל , פ"ד נג(4) 294, 303 אף נקבע כי זיכוי מוחלט מן האשמה מצדיק, ככלל, תשלום לנאשם של הוצאות הגנה, וכן פיצויים בשל מעצר או מאסר" (ראה גם : עניין שיבלי סעיפים י"ב ו – י"ג לפסה"ד) .

אמנם , הנאשמים לא טרחו להציג בפני ביהמ"ש ראיות לעניין התשלומים אותם שילמו בפועל לבא-כוחם , אולם המאשימה עצמה מצאה לנכון להודות כי אכן יש מקום לשפות את הנאשמים בסכום של 1973 ₪ בשל חילוט הפנסים והכלבים . עם זאת , אין חולקין כי הנאשמים ניהלו בשתי הערכאות הליכים ממושכים (למעלה מעשר ישיבות) , וכי לכל אורך הדרך יוצגו על ידי עו"ד מן הסקטור הפרטי .

בנסיבות דנן , מצאתי מקום לחייב את המאשימה בהוצאות הגנתם של הנאשמים על דרך האומדן בהתאם לתעריפים הנקובים בהודעת לשכת עורכי-הדין מיום 21.12.2010 על פי כללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי המומלץ) . אי לכך , הנני מחייב את המאשימה לשאת בהוצאות הגנתם של כלל הנאשמים יחדיו בסכום כולל של 8000 ₪ . בנוסף לכך , נוכח הסכמת המאשימה תישא המאשימה בתשלום הוצאות החילוט בסך כולל של 1973 ₪ .

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"א, 27 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.