רשות שדות התעופה אינה אחראית לאי הגעת כבודה ליעדה

בפני תביעה כספית.

התובע טען כי הוא ורעייתו רכשו מחברת "השטיח המעופף" העוסקת במתן שירותי תיירות ונופש נופשון שכלל כרטיסי טיסה שיעדם לאנטליה תורכיה, שהייה בת 4 ימים במלון טופקאפי וטיסה חזרה לישראל. הטיסה אמורה היתה לצאת מישראל ביום 2.11.06 שעה 14:00. בפועל יצאה הטיסה מישראל בשעה 20:30 כשתקלה זו במועד ההמראה נגרמה עקב שביתת עובדים זמניים של רשות שדות התעופה קרי הסבלים שהיו אמורים להעמיס את הכבודה. מטענו ומטען רעייתו כלל מזוודות אותן מסרו עם הגיעם לשדה התעופה בישראל לידי חברת התעופה באמצעותה טסו ליעדם (להלן: "חברת התעופה") כשדיילות מטעמה ו/או מטעם חברת הבידוק מבצעות את הליך ה - CHECK-IN הכולל גם כירטוס.

הוסיף התובע כי בהגיעם לשדה התעופה בתורכיה, נוכחו כי מזוודותיהם חסרות, וכך גם חסרו מזוודות לכ-30% עד 40% מנוסעי המטוס שהיו בטיסה זו, וגם בטיסה קודמת לשלהם ומאוחרת לה.

אי הגעת כבודות בסדר גודל שכזה, טען התובע, מצביעה על מעשה שנעשה בכוונה תחילה של עובדי רשות שדות התעופה, קרי הסבלים אשר אמורים היו להעמיס את הכבודה למטוס ולא עשו כן.

התובע ציין כי הוא ורעייתו לא קיבלו את הכבודה במשך כל 4 ימי שהותם בתורכיה ולכן נאלצו להוציא מכספם על מנת לרכוש ציוד בסיסי מינימלי, וכך גם לא מוצתה חופשתם כפי שציפו שכן נגרמה להם עוגמת נפש מרובה. משחזרו הוא ורעייתו לארץ נוכחו לדעת כי כבודתם נותרה בשדה התעופה בישראל, חובלה באופן שנגרם נזק למזוודה ומצלמה דיגיטלית ובושם - נעלמו.

עם שובו לישראל, פנה התובע לנתבעת בבקשה לפצות אותו ואת רעייתו בגין הנזקים שנגרמו להם אך נתקל בסרוב.

התובע עתר בתביעתו לחיוב הנתבעת בסכום הנזקים שנגרמו לו ולרעייתו כדלקמן:

1. החזרת שווי עסקת הנופשון ("הדיל") בסך של - 2,709 ש"ח.

2. שווי ציוד מינימלי שרכשו בתורכיה בסך של - 860 ש"ח.

3. מצלמה דיגיטלית ובושם שנמצאו חסרים בכבודה בסך של - 2,150 ש"ח.

4. שיחות טלפון בסך של - 86 ש"ח.

5. נזק למזוודה (המזוודה הוחלפה אולם במזוודה קטנה יותר ) בסך של - 430 ש"ח.

6. עוגמת נפש בסך של - 1,305 ש"ח.

להוכחת הנזקים הגיש התובע מסמכים - מוצג ת/1.

התובע תאר בעדותו את אופן השתלשלות האירועים והנזקים שנגרמו לו בציינו הדברים הבאים: "בתאריך 2/11/06 אשתי ואני נסענו לתורכיה בדיל של חב' בשם השטיח המעופף שבוצע באמצעות משרד נסיעות ששמו גול טורס בקרית שמונה, העסקה היתה 4 ימי חופשה במלון טופקפי שבאנטליה וזה כולל את הטיסות. שעת ההמראה המתוכננת היתה לשעה 14:00 ובפועל ההמראה יצאה בשעה 20:30. התקלה הזו נגרמה עקב שביתת עובדים זמניים של רשות שדות התעופה, כלומר הסבלים שהיו אמורים להעמיס את הכבודה. כשהגענו לתורכיה גילינו שלא קיבלנו את המזוודות שלנו וכך גם לא קיבלו את המזוודות הרבה מאוד נוסעים נוספים ולדעתנו זה מצביע על מעשה מכוון של עובדי רשות שדות התעופה, קרי הסבלים. אני אומר שכאשר אני נגשתי לחב' אונור שהיא החברה שעוסקת בהובלות של הכבודות, הם אמרו לי שהם לא אחראיים בגלל שהיתה שביתה של הסבלים שהם עובדי רשות שדות התעופה. כשפניתי לרשות שדות התעופה אז גם הם טוענים שהם לא אחראיים. אני טוען שעל פי אמנת וורשה סעיף 20 שבה כתוב ש"לא יישא המוביל באחריות אם יוכיח שהוא, משמשיו וסוכניו נקטו בכל האמצעים הדרושים למניעת הנזק או שלא היתה בידיו או בידיהם כל אפשרות לנקוט בהם"

אני טוען שחב' אונור הם המוביל.אני ער לכך שלא תבעתי את המוביל חב' אונור שהיא זו שהובילה את הכבודה ואחראית לה. כל אותם ארבעה ימים שהיינו בתורכיה המזוודות לא הגיעו וכשחזרנו לארץ והגענו לשדה התעופה נגשנו לראות מה עם המזוודות וגילינו את כל המזוודות עומדות ומחכות ברחבת האולם ומחכות שאנשים יגיעו לקבל אותם. השביתה הסתיימה כשהיינו בתורכיה, למיטב זכרוני יום או יומיים אחרי שכבר המראנו לתורכיה. כשנחתנו בשדה התעופה שחזרנו מתורכיה פניתי לרשות שדות התעופה והסברתי להם מה שקרה, דיברתי עם מנהל תורן בשם מיקי אדלר והוא אמר שהוא מבין והוא מצטער והוא לוקח את האחריות, כל מה שהוא ביקש ממניזה לצרף את הקבלות של הדברים המינימלים הבסיסיים שנאלצתי להוציא מכספי כדי להעביר 4 ימים בחדר בתורכיה מבלי שהיה לנו שום ציוד. נאלצנו להוציא 200 דולר בתורכיה ולקנות ציוד בסיסי כדי שנוכל להעביר את החופשה. הציוד הבסיסי הזה כלל כמובן: כלי רחצה ותכשירים המיועדים לכך וכמובן בגדים והיינו צריכים לשלם למונית כדי להגיע למרכז קניות ובסה"כ הוצאנו 200 דולר. צירפנו קבלות לתביעה המעידות על הוצאות אלו. אני מגיש את כל הקבלות וכל המסמכים שצורפו לתביעה - מסומנים יחד ת/1. אני טוען שהמזוודה שנשארה בשדה התעופה שברו אותה. הגשנו טופס בגין הנזק הזה לתיקון מזוודות לחברה אחרת שהיא זו שמבטחת את המזוודות והמזוודה הפגועה הוחלפה במזוודה חדשה אבל קטנה יותר. נכון שלא תבענו את החברה שאחראית לביטוח המזוודות בתביעה נוכחית זו. אנו לא עשינו בטוח של תכולת המזוודות. אני מבקש לחייב את הנתבעת לשלם לנו את שווי הדיל בסך של 630 דולר + תשלום הציוד המינימלי בסך של 200 דולר, ציוד חסר 500 דולר, שיחות טלפון 20 דולר, הפרש של הנזק שנגרם לנו בגין מזוודה קטנה יותר שקיבלנו במקום המזוודה המקורית בסך של 450 ש"ח וכן לפצות אותנו בעגמת נפש שנגרמה לנו".

הנתבעת עתרה לדחיית תביעת התובע בציינה כי בכל פעולותיה פעלה היא במסגרת סמכותה תוך מילוי חובותיה ללא כל רשלנות מצידה וכי נקטה היא בכל האמצעים שהיו בידה למניעת כל נזק לרבות הנזק הנטען על ידי התובע (והמוכחש מאליו). לחלופין, כך ציינה, לא היתה בידה כל אפשרות לנקוט באמצעים מעבר לאילו שבהם נקטה ולכן, פטורה היא מאחריות לנזקי התובע. עוד טענה הנתבעת כי אין יריבות ישירה בין התובע לנתבעת באשר היא זו הנותנת שירותים בנמל התעופה בן גוריון ל"מוביל האוירי" אשר על פי אמנת ורשה "המוביל" הוא זה שנושא באחריות לנזק שנגרם מחמת איחור בתובלה האוירית של נוסעים, כבודה או טובין ומרגע שמסרו התובע ורעייתו כבודתם לחברת התעופה (להלן: "המוביל") האחריות להעברת הכבודה אליהם מוטלת על כתפיו של המוביל.

באשר לטענת התובע אשר ציין בתביעתו את שביתת העובדים בנמל התעופה בן גוריון - ציינה הנתבעת שאין להטיל עליה אחריות בגין שביתה זו שכן אין מדובר בשביתה שננקטה על ידי הנתבעת או נעשתה ביוזמתה, עידודה ואף לא עקב סכסוך שפרץ ע"י עובדיה אלא מדובר בשביתה פראית שהנתבעת לא היתה יכולה לצפות לפריצתה ולפיכך לא היה בידה להתארגן לקראתה מבעוד מועד שהרי מי שפרץ בשביתה הינם עובדים ארעיים מבין עובדים הממלאים תפקידים ביחידות תפעוליות וזאת כשהרקע לפרוץ השביתה היה כוונת הרשות לפטר חלק מעובדים ארעיים אלו בשל צמצומים אצל הנתבעת אשר נבעו בין השאר כתוצאה מירידה במספר הנוסעים. בשביתה נטלו חלק כ-400 עובדים ארעיים מקרב עובדי נמל התעופה אשר מלבד אי ביצוע תפקידם הפריעו לתהליך הפריקה והטעינה של המטוסים, הנוסעים והמטענים וכפועל יוצא מכך עוכבו טיסות יוצאות כמו גם פריקת מטוסים שהגיע ארצה. השביתה פרצה בשעה 17:00 לערך של יום 1.11.06 ונמשכה פרק זמן מוגבל כשלנתבעת לא היתה כל שליטה על נקיטתה או הערכותה והנתבעת אף עשתה מיד הנדרש למניעתה באופן שכבר ביום 1.11.06 בשעה 22:30 פנתה לבית הדין האזורי לעבודה שיורה להפסיק מיד את השביתה ולהחזיר העובדים לעבודה. הוצא צו ארעי במעמד צד אחד ביום 1.11.06 בשעה 22:55 אשר הורה לעובדים להפסיק את השביתה ולחזור מיד לעבודה וזאת עד לדיון שנקבע במעמד הצדדים ביום 2.11.06 שעה 14:00. ביום 2.11.06 בשעה 14:00 התקיים דיון במעמד הצדדים, דיון ארוך שבסיומו התבטל הצו הארעי. ביום 3.11.06 הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הארצי לעבודה, ביה"ד החליט ליתן רשות ערעור קבע דיון ליום 4.11.06 שעה 19:00 - מוצ"ש ולאחר דיון בנושא החליט בית הדין הארצי לעבודה להורות לעובדים לחזור מיד לעבודה סדירה. כל אותה עת, טענה הנתבעת, ואף בזמן השביתה ומשחזרו העובדים לעבודה מכוח צווי בית הדין פעלה היא למצוא פתרונות לצמצום הנזקים תוך גיוס מתנדבים מקרב העובדים הקבועים של הנתבעת ואף מעובדי משרדים לצורך המשך העבודה השוטפת כמיטב יכולתה ואף החלה בקליטת עובדים לתקופה קצובה והבטחה לשכר עבודה גבוה מהרגיל על מנת שהעבודה בנמל התעופה תמשיך ואף נקטו צעדים כנגד שובתים פורעים כולל הוצאת צווי הרחקה - הכל כמפורט במסמכים שצורפו על ידי הנתבעת להגנתה.

הנתבעת טענה כי השביתה החלקית אשר החלה ביום 1.11.06 הסתיימה ביום 4.11.06. לא היתה לה כל אפשרות למנוע את השביתה ולא ניתן לייחס לה אחריות בגינה. הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהשביתה עלו עשרות מונים על נזקי התובע. התובע לא הצביע על נזק שנגרם לו ע"י הנתבעת ו/או על עילה בגינה נדרשת הנתבעת לפצותו. טיסת התובע היתה מתוכננת ליום 2.11.06 שעה 14:00 וידע הוא ו/או היה עליו לדעת על השביתה הפראית שפרצה בשדה התעופה עוד ביום 1.11.06 בשעות אחר הצהריים שכן הנושא דווח בכל אמצעי התקשורת. הנתבעת הכחישה את כל נזקי התובע הנטענים על ידו, ועתרה לדחיית תביעת התובע שהוגשה נגדה.