רשות ניקוז ונחלים גליל מערבי נ' מועצה מקומית מג'ד אל כרום

החלטה

1.תביעה בסדר דין מקוצר, שהגישה המשיבה נגד המבקשת, בגין חוב כלפי המשיבה מכח החלטה על הטלת מכסת ניקוז שנתית לשנת 2011, על סך 85,380 ש"ח.

התביעה מוגשת מתוקף סמכותה של המשיבה בהתאם לסעיף 43א' לחוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות תשי"ח – 1957 (להלן:"החוק").

לטענת המשיבה, הטילה, בהתאם לסמכותה על פי חוק, מכסות ניקוז שנתיות לשנת 2011 כלפי חברותיה, והמבקשת בכללן, באשור שר החקלאות, שר הפנים ושר האוצר.

מכתבי דרישה נשלחו אל המבקשת בתאריכים 23.11.10 ו – 30.1.11 אך המבקשת לא שילמה את המכסה, ואף לא הגישה ערר לבית הדין לענייני מים, בהתאם לזכות הנתונה לה על פי החוק.

2.בבקשת הרשות להתגונן, מעלה המבקשת טענות כנגד מכסת הניקוז בה חויבה, על ידי המשיבה.

לטענתה, במהלך שנת 2011 נמנעה המשיבה מלספק לה שירותי ניקוז בהתאם לאחריותה על פי חוק. בנסיבות אלה, אין היא זכאית לסכומים הנטענים על ידיה.

מוסיפה המבקשת וטוענת, כי על פי סעיף 43א'(ג) לחוק, חלוקת נטל ההוצאות בגין מכסות הניקוז, תעשה בשים לב למידת ההנאה והתועלת שישנן לכל רשות מקומית בפעולת הניקוז. מכך, למדה המבקשת, כי מדובר בתשלום הנגבה מתוך זיקה לשרות שעל המשיבה להגיש למבקשת, ומאחר שהמשיבה אינה מבצעת פעולות ניקוז באזור, למרות הצורך התכוף בביצוען, אין לחייבה במכסות ניקוז לשנת 2011.

עוד טוענת המבקשת, כי דרישת התובעת נסמכת על חישוב שגוי של שטח הקרקע של המועצה. החישוב מבוסס על שני נתונים: האחד, מספר בתי האב בתחומי הרשות המקומית והשני, שטח השיפוט של הרשות המקומית. ברכיב השני, אמורה הרשות להפחית מסך השטחים את השטחים הנמצאים בבעלות מינהל מקרקעי ישראל, והאפוטרופוס לנכסי נפקדים, זאת לא עשתה המשיבה. המשיבה נוהגת איפה ואיפה, כאשר היא מפחיתה משטחיהן של רשויות מקומיות אחרות את שטח המקרקעין שבבעלות מינהל מקרקעי ישראל, ולא עושה כן בתחומה של המבקשת. אף בחישוב הרכיב הראשון, טעות בידיה של המשיבה.

בקשתה של המבקשת נתמכה בתצהירו של ראש המועצה, מר מוחמד מנאע.

לתצהירו של מנאע צורפו מספר מכתבים ששלח למשיבה, במהלך השנים 2009 – 2011, בהן הוא מעלה כלפיה טענות הן ביחס לאי ביצוע עבודות הניקוז, והן ביחס לדרך חישובה של המכסה.

3.המצהיר נחקר בקצרה על תצהירו.

המצהיר אישר כי המבקשת לא הגישה ערר על חיובה במכסת הניקוז בשנת 2011 ואף לא בשנת 2012, בהתאם לסעיף 43א(ד) לחוק.

4.לטענת המבקשת, אין בעובדה שלא הוגש ערר לבית הדין למים, בהתאם לסעיף 43(א)(ד) לחוק, כדי לשלול מן המבקשת את זכותה לשטוח את טענותיה בפני בית המשפט.

5.לטענת המשיבה, בהתאם לחוק הניקוז, הדרך היחידה של רשות מקומית לחלוק על קביעת המכסה, הינה באמצעות הגשת ערר לבית הדין למים, בתוך 30 יום ממועד קבלת ההודעה על החלטת רשות הניקוז, בהתאם לסעיף 43א(ד) לחוק.

בתביעה לתשלום מכסת ניקוז, בהתאם לחוק, לא ניתן להעלות כטענת הגנה, טענת העדר תמורה, וודאי שלא בפני בית המשפט.

המשיבה מפנה לפסיקה התומכת בטענותיה.

דיון

6.קביעת מכסות הניקוז על ידי רשות הניקוז, נעשית בהתאם לסעיף 43א לחוק הניקוז וההגנה מפני שטפונות תשי"ח – 1957, שזו לשונו:

חיוב 4) תשכ"(א)רשות ניקוז, באישור שר החקלאות ובהסכמת שר הפנים, רשאית להחליט שההוצאות להקמת מפעל ניקוז, לשינויו או להחזקתו (להלן בסעיף זה – פעולות ניקוז) או ההוצאות המשוערות מראש לפעולות ניקוז יכוסו – כולן או מקצתן, לפי מכסות שתקבע בהחלטתה – על ידי הרשויות המקומיות המיוצגות ברשות הניקוז ועל ידי בעלי השטחים שהם בתחום רשות הניקוז ואינם נכללים בתחום רשות מקומית.