רשות נחל וניקוז "שורק לכיש" ואח' נ' פרס רחל ואח'

ההליכים שבכותרת נסבים על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית דין לענייני מים מיום 9.9.2015, בו נקבע סכום פיצויי ההפקעה אותם על רשות נחל וניקוז "שורק לכיש" ומועצה מקומית מזכרת בתיה (המערערות בע"א 7808/15 (להלן:המערערות)) לשלם למשיבים בע"א 7808/15 בגין הפקעת זכויותיהם במקרקעין מכוח תכנית ניקוז.

           בע"א 7808/15 השיגו המערערות על גובה הפיצוי שנפסק לטובת המשיבים (על יסוד חוות דעת שמאית, בה לטענתן נפלו טעויות).

           בבש"א 10110/16, שהוגשה על ידי המשיב 4 בע"א 7808/15, מר אמנון וינדמן (להלן: וינדמן), מבקש הוא ליתן לו ארכה להגשת ערעור על פסק הדין, כך שיתאפשר לו להשיג על הקביעות בכל הנוגע למועד אשר ממנו יש לחשב את תוספת הריבית וההצמדה על סכום הפיצוי שנקבע בפסק הדין.

2. ע"א 7808/15 הגיע לסיומו בפסק דין מיום 2.4.2017. פסק הדין ניתן לאחר שבדיון שנערך בערעור ביום 23.3.2017 התבקשו המערערות להודיע האם נוכח הערות בית המשפט מסכימות הן לחזור בהן מהערעור. טרם שהוגשה הודעת המערערות בהמשך לאותה החלטה הגישו המשיבים 1-3 בקשה לתיקון טעות סופר בפסק הדין של בית המשפט המחוזי. בין היתר התבקש תיקון ביחס ל"מועד הקובע" אשר ממנו תשולם תוספת ריבית והצמדה. המערערות מצידן הודיעו כי הן מתנגדות לבקשה לתיקון טעות סופר בעניין זה, ועוד הודיעו כי הן חוזרות בהן מהערעור. בעקבות זאת ניתן ביום 2.4.2017 פסק דין המוחק את הערעור ועוד נקבע כי "נושא טעות הסופר מוחזר לבית המשפט קמא להכרעה".

           לאחר שניתן פסק הדין הגיש וינדמן בקשה בה ביקש להורות כי "הכרעת בית המשפט קמא בכל הנוגע למועד ממנו יש לחשב את הריבית וההצמדה" תחול גם עליו. המערערות הודיעו בתגובתן כי הן אינן מתנגדות לכך.

           כאמור במקביל תלויה ועומדת בקשתו של וינדמן למתן ארכה להגשת ערעור על פסק הדין (בש"א 10110/16), וזו בשלה להכרעה לאחר שהמערערות הגישו תגובתן לבקשה (בה מתנגדות הן למתן הארכה).

3. לאחר שעיינתי בכל החומר שבפניי הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להיעתר לבקשתו של וינדמן למתן ארכה להגשת ערעור, ואילו בקשתו בע"א 7808/15 מתקבלת בהעדר התנגדות מטעם המערערות. אפרט נימוקיי בקצרה.

           הבקשה למתן ארכה הוגשה על ידי וינדמן ביום 27.12.2016, למעלה משנה ושלושה חודשים לאחר מועד מתן פסק הדין. מדובר אפוא באיחור ניכר ביותר, ובהתאם המשוכה הניצבת בפניו של וינדמן גבוהה מאוד.

           ההסבר אותו סיפק וינדמן לאיחור ממושך זה הוא סברתו "בזמן אמת" כי בהתאם לפסק הדין "המועד הקובע" אשר ממנו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית לסכום הפיצוי הוא מיום אישור התכנית (12.4.2010). לטענתו כך פירש את פסק הדין, ורק בדיעבד הבין שהמערערות מפרשות את פסק הדין כך שתוספת הריבית וההצמדה תחול רק ממועד תפיסת החזקה (2.12.2012). עוד נטען כי הוא נקט בהליכי הוצאה לפועל נגד המערערות, ובמסגרת הליכים אלו התקבלה פרשנותן של המערערות לפסק הדין (החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 4.12.2016). רק במועד זה ומשנדחתה פרשנותו, כך נטען, הגיע הוא לכלל הבנה כי עליו להשיג על פסק הדין.

           לטעמי נסיבות אלו אינן מצדיקות מתן ארכה.