רשות השידור נ' שמעוני

החלטה

מונחת בפניי התנגדות כנגד תביעה על סכום קצוב שהוגשה לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצל"פ בסך 5,027 ₪.

רקע

טוענת רשות השידור (להלן: "המשיבה"). כי שמעוני עופר (להלן: "המבקש") החזיק מקלט טלוויזיה בזמנים הרלוונטיים לתביעה ולא שילם את דמי אגרת הטלוויזיה העולים בצירוף הקנסות לסכום התביעה.

המבקש דחה את טענות המשיבה. לשיטתו, אף שקיימת בביתו התשתית לכבלים, לא החזיק במקלט טלוויזיה. מרתף ביתו הושכר לדייר משנה והמבקש אינו יודע האם החזיק מקלט טלוויזיה אם לאו, ובכל אופן אם אכן החזיק דייר המשנה טלוויזיה הרי שעל דייר המשנה לשלם את האגרה ולא עליו. בתקופה הרלוונטית לתביעה התגורר אצל אחיו ולאחר שחזר לגור בביתו לא החזיק מקלט טלוויזיה. ורק לפני חמישה חודשים רכש טלוויזיה ואף בזו נעשה שימוש רק ל-DVD ולווידיאו. הוא הוסיף וציין שלא החזיק טלוויזיה בביתו מסיבות דתיות ומשכך אינו חב כל סכום למשיבה.

בדיון שנערך בפני נחקר המבקש. המבקש לא נתן תשובות המניחות את הדעת לשאלה האם ומתי החזיק טלוויזיה וחזר על תשובתו כי אינו זוכר מתי החזיק מקלט טלוויזיה ומתי לאו (ראה שורות 9, 13, 15, 17, 19, דף 2 לפרוטוקול מתאריך 30.9.09).

דיון

טרם אתן את החלטתי אחזור בתמצית על הקריטריונים המנחים את ביהמ"ש בבואו ליתן רשות להתגונן. בחינת בקשותיו של הנתבע אינה מצריכה לעת עתה לפסוק בדבר טיב טענותיו וזכויותיו של הנתבע אלא אך לבחון האם אם יש בטענה זו לכאורה כדי להצדיק את בירורה, קרי, האם יש בתצהירו של הנתבע יחד עם חקירתו הנגדית עילה חוקית לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסתה של התביעה. (ראה ע"א 478/75 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי . פ"ד ל(3), 437, 443).

לעניין זה חייב ביהמ"ש לצאת מנקודת הנחה כי המצהיר דובר אמת, אא"כ נתבדו דבריו לחלוטין בחקירה נגדית, במקרה זה האחרון, יהיה על ביהמ"ש למנוע את סיכול מטרתו של ההליך ע"י העלאת טענות סתמיות מטעם הנתבע (הגנת בדים), ואשר כל מטרתן נועדו ע"מ למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים אשר מוקנים לו ע"י הגשת תובענה בסדר דין מקוצר. (ע"א 86/66 מנחם פריטל ואח' נ' החברה להנדסה חקלאית בישראל בע"מ ואח' פ"ד כ(2) 520, 522).

בכל אלו יש כדי ליצור איזון בין הרצון והצורך להעניק לתובע יתרונות דיוניים לבין הרצון שלא לקפח את הגנתם של הנתבעים ולאפשר להם את יומם בביהמ"ש.

טעמים אלו ועוד אוזכרו כבר בהכרעותיו של בית משפט זה ולדידי, עיקרן אחד הוא – באם ניתן ואפשר יהיה לברר ולמצות את טענותיו של הנתבע בבית המשפט, ראוי, ומן הדין הוא כי ימוצו ההליכים בדרך זו ואין על בית המשפט לשלח אותו מעם פניו אם הקניית מירב המהימנות לדבריו, החלושים ככל שאפשר, אך המתיישבים, באופן סביר, עם נסיבותיו העובדתיות של המקרה, מורים על קיומה של הגנה חוקית ולכאורית מול טענות התובע.

אין ביהמ"ש נדרש, בשלב זה, כחלק מהאלמנטים המשפיעים על הכרעתו, למשקלן ומהימנותן ודרכי הוכחתן של הראיות. יחד עם זאת, על בית המשפט לבדוק האם אין בטענות הנתבע להוכיח כי מטרתו למנוע מהתובע את היתרונות הדיוניים הנובעים מהליך המקוצר והאם טענותיו של הנתבע "סתמיות" או נתבדו והופרכו בחקירתו הנגדית. על בית המשפט לבדוק האם קיימת בהן בבקשה עילה לכאורית בעלת משמעות אשר אם תוכח במשפט תוכל להוות הגנה ראויה לגרסת התובע.

המבקש טען כי לא החזיק טלוויזיה בזמנים הרלוונטיים לתביעה, אך עת נחקר בפני לא זכר מתי החזיק טלוויזיה. עדותו הייתה מבולבלת, מלאה בסתירות ולא מניחה את הדעת. לאור האמור לעיל מן הדין היה שאדחה את בקשת רשות להתגונן מהסיבות דלעיל, אך מכח ההלכות שנקבעו על חשיבות גישת האזרח לערכאות והכרה בזכות זו כזכות חוקתית, הנני נותן לנתבע רשות להתגונן.

יחד עם זאת, הנני עושה חסד עם הנתבע, בהחלטתי להעניק לו רשות להתגונן, מאחר ומסתמנת נטייה להחמיר עם הנתבע בפרט כאשר הגנתו לוקה בחוסר בהירות, בסיכוי קלוש ובחוסר פירוט (ראה ע"א 680/89 – בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד – פ"ד מה (3) 757 וכמו-כן ראה ע"א 519/65 – ברזילי נ' קשת, פ"ד כ (2) 141, וכן ע"א 244/66, מזרחי נ' בראון, פ"ד כ(4) 90, וכן - ע"א 38/77, צימרינג נ' גורדין, פ"ד לא (3) 401) הנני משתמש בסמכותי על פי תקנה 210 לתקנות סדר דין אזרחי ומתנה את מתן רשות להתגונן בהפקדת ערובה בסך 4,500 ₪ בקופת בית המשפט, תוך 30 יום מהיום וזאת על ידי הפקדת מזומנים או ערבות בנקאית בלתי מותנית, צמודה למדד, ומתחדשת ללא מגבלת זמן.

במידה ולא יופקד הפיקדון תוך המועד הנ"ל תדחה בקשת רשות להתגונן וב"כ התובע רשאי להגיש פסיקתא לבית המשפט.