רשות השידור נ' שאויש ואח'

החלטה

1.כנגד הנתבעים הגיש התובע תביעה כספית לתשלום חוב בגין אחזקת מקלט טלוויזיה, החוב התייחס לשנים 2001-2006.

2.ביום 21.7.08 משלא הגישו הנתבעים בקשה לרשות להתגונן ניתן כנגדם פסק דין. פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים.

3.ביום 27.2.12 עתרו הנתבעים לבטל את פסק הדין. הנתבעים טוענים כי הן כתב התביעה והן פסק הדין לא הומצאו להם.

הנתבעים טוענים עוד, כי לראשונה נודע להם על ההליכים המשפטיים כנגדם רק במועד בו הוטל עיקול על משכורתו של הנתבע מס' 1.

עוד טוענים הנתבעים, כי לאור מקום עבודתו של הנתבע מס' 1, בבית הספר "שגב-שלום" משנת 1996 הם לא התגוררו בכתובת המצויינת בכתב התביעה, אלא שכרו דירה בבאר שבע.

משכך, הרי שיש לבטל את פסק הדין מחובת הצדק.

לגוף התביעה טוענים הנתבעים, באמצעות תצהירו של הנתבע מס' 1, כי במועדי החיוב, כמפורט בכתב התביעה, הם לא החזיקו במקלט טלוויזיה ולא בכל מועד אחר.

4.התובעת מתנגדת לבקשה. לשיטתה, כתב התביעה הומצא לכתובת הנתבעים על פי הרשום המופיע במרשם האוכלוסין, ואולם, הנתבעת מס' 2 סירבה לחתום על אישור המסירה. גם מסירת האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל נעשתה באותה דרך.

מוסיפה התובעת וטוענת, כי הנתבעים לא הביאו כל ראיה בגין הנכס אותו שכרו, לטענתם, בבאר שבע.

טענה נוספת הינה, כי העיקול על משכורתו של הנתבע מס' 1 בוצע ביום 24.2.11 ואילו רק ביום 27.2.12 הוגשה הבקשה לביטול פסק הדין.

עוד טוענת התובעת, כי עוד בחודש מאי 2004 ידע הנתבע מס' 1 על קיום החוב וזאת לאחר שעוקב במחסום ושם הודה, כי הוא מחזיק בטלוויזיה ואף הבטיח להסדיר את החוב, דבר שלא נעשה (נספח ה' לתגובה).

5.לאחר עיון בחומר ובתגובות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

על פי החומר המצוי בתיק, אין כל תשתית עובדתית התומכת בגרסת הנתבעים, כי במועדים הרלבנטיים הם לא התגוררו באום טובא שבירושלים, אלא בעיר באר שבע. לנתבעים לא היה כל קושי להמציא העתק מהסכם השכירות על מנת לתמוך בטענתם. מחדלם בהבאת ראיה כזו אומרת דרשני.

לא זו אף זו, הבקשה הוגשה באיחור ניכר. אמנם הנתבעים טוענים, כי ידעו על ההליכים רק בעקבות הטלת עיקול על משכורתו של הנתבע מס' 1, אך שוב מטעמים השמורים עמם נמנעו מלציין את המועד המדויק. ואולם, מלאכתם נעשתה על ידי התובעת אשר בתגובתה ציינה בסעיף 5 את המועד להטלת העיקול.

הנתבעים בתגובתם לתגובת התובעת נמנעו מלהתמודד עם נתון זה.

הנתבעים אף לא התייחסו בתגובתם לטענת התובעת באשר להתחייבותו של הנתבע מס' 1 לפרוע את החוב כאמור בנספח ה' לתגובת התובעת.

חוסר תגובה זה יש בו כדי לפעול כנגד הנתבעים.

6.לאור האמור לעיל שוכנעתי, כי מסירת כתב התביעה והאזהרה נמסרו כדין לידי הנתבעים, כמו כן אני קובע כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר בלא שהנתבעים הצטיידו בהארכת מועד.

אף לגוף התביעה ולאור נספח ה' לתגובת התובעת שוכנעתי, כי אין בפי הנתבעים כל הגנה בפני התביעה.