רשות השידור נ' סבח

החלטה

בפני בקשתו של המבקש כי אתיר לו להתגונן בפני תביעתה של המשיבה, בסדר דין מקוצר.

לאחר חקירתו של המבקשת בפני, הסכים ב"כ המשיבה, בהגינותו, למתן רשות להתגונן, אך ביקש כי הרשות תותנה בהפקדת ערובה כספית וזאת מאחר והמבקש, על פי גירסתו, לא הודיע למשיבה על העברת המקלט אשר רכש, לידי הוריו, כטענתו, בעת העברתו.

ההלכה בעניין זה היא כי: "... בית המשפט רשאי לתלות את מתן הרשות להתגונן בתנאי, שהנתבע יפקיד את סכום התביעה בבית המשפט, או שימציא ערובה. אך אם יורה כך, הרי נתבע חסר-אמצעים לא יוכל להתגונן, ורק נתבע שיש בידו למלא אחרי התנאי שהוטל יוכל להתגונן, ויזכה אולי, בסופו של דבר, גם במשפט גופו.

לכך הורו בתי המשפט, כי לא ישתמשו בכוח לתלות מתן רשות להתגונן בתנאי כזה. אלא, לכל היותר, באותם המקרים בהם היה "כמעט" בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט, היינו, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי" (מתוך ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 689 – ההדגשה שלי – י.ב.).

בעניינו, אינני סבור כי "כמעט" רשאי הייתי לסרב למתן רשות להתגונן לנתבע.

אמנם, הנתבע לא מילא אחר הוראות תקנה 5 ו-6 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה), תשמ"א-1981 ואולם, תקנות אלה אינן קובעת "סנקציה" ראייתית כתוצאה מהפרתן, אלא, לכל היותר, כי אגרה אשר שולמה, לא תוחזר (תקנה 7).

לפיכך, יש להכריע בשאלת מועד החזקת המקלט, בדרכים הראייתיות הרגילות, ולא מצאתי כי יש מקום להתנות את מתן הרשות להתגונן, בהפקדת ערובה, בנסיבות אלה.

אני מתיר למבקש להתגונן בפני התביעה.

התביעה תידון בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

ניתנה היום, ל' שבט תש"ע, 14 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: