רשות השידור נ' מוייאל

החלטה

ביום 08.04.2010, לאחר שהתקבלה ההתנגדות, הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית וקבעתי את המועד להגשתן.

מאז, התרחשו מספר אירועים: האחד – הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית בתאריך 23.05.2010;

השני – התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית הבוקר והוריתי לצרפו לתיק בטרם הדיון;

השלישי – ניתנה הצעה מאת התובעת לסילוק של התביעה וההצעה לא התקבלה על ידי הנתבע.

בנסיבות כפי שבוארו, אין מנוס אלא מלהתקדם בהליך השיפוטי .

אני חושבת שלא ניתן להצדיק בכל דרך הגשת תצהיר עדות ראשית הבוקר ואף אם הוגש אתמול בצהריים, ההגשה היא מאוחרת.

ביהמ"ש קיבל לעיונו את התצהיר רק הבוקר.

לא הוגשה כל בקשה להארכת המועד ורק בדיון פירט ב"כ התובעת את הנסיבות שהובילו, לכאורה, להגשת התצהיר באיחור.

לא ניתן להסתמך על הגשת תצהיר באיחור, כאשר לא מוגשת בתוך תקופת האיחור, או למצער, בד בבד עם ההגשה המאוחרת, בקשה להארכת מועד ואין זכות קנויה בידי בעל דין כי כתבי טענות שהגיש באיחור, יתקבלו בידי ביהמ"ש כדבר שבשגרה וללא עוררין.

יש בזה משום סוג של זלזול בהליך השיפוטי ובצד שכנגד, בפרט כאשר תצהיר הנתבע הוגש חודש ימים לפני כן והיה בו משום לאותת לתובעת כי יש להגיש תצהירים.

לאחר ששקלתי, בהתאם לנסיבות דלעיל, את בקשת ב"כ הנתבע ולאחר שהבאתי בחשבון את התוצאה מרחיקת הלכת של בקשתו מבחינת המשך ההליכים, אני סבורה כי מאחר ובכל זאת הוגש תצהיר לפני הדיון, ביהמ"ש לא יתעלם ממנו.

בנוסף לאמור, ראוי לציין שב"כ הנתבע לא פנה לביהמ"ש לפני הדיון היום להודיע כי תצהיר התובעת לא הוגש ולא ביקש למחוק את התביעה בשל כך.

אשר על כן, התצהיר לא יימחק, אולם התובעת תשא בהוצאות בסך של 750 ₪ + מע"מ.

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תש"ע, 23/06/2010 במעמד הנוכחים.

יפעת ביטון אונגר, רשמת

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

הטיעונים יוגשו על 2 עמודים כל צד, בתוך 30 יום מהיום.

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תש"ע, 23/06/2010 במעמד הנוכחים.

יפעת ביטון אונגר, רשמת