רשות השידור נ' ליבוביץ

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה תשלום אגרה לרשות השידור.

תמצית גרסת התובעת:

לטענת התובעת חבה לה הנתבעת סך של 4,538 ₪ בגין שימוש במקלט טלוויזיה (להלן:"המקלט") ללא תשלום אגרה שנתית כחוק בשנים 2002 עד 2008.

תמצית טענות הנתבעת:

לטענת הנתבעת רכשה היא מקלט טלוויזיה רק בשנת 2009 והיא צירפה קבלה המעידה על כך. לטענתה בתקופת החוב הנטען התגוררה בדירה שנבנתה ע"י עמותה חרדית האוסרת על חבריה להחזיק מקלט טלוויזיה ולכן עד לרישום הדירה על שמה בלשכת רשום המקרקעין, לא יכלה לעשות שימוש במקלט הטלוויזיה. רק בשנת 2009 לאחר שהדירה נרשמה על שמה בלשכת רשום המקרקעין רכשה מקלט טלוויזיה. כמו כן טענה הנתבעת כי הודיעה לתובעת טלפונית לאחר פנייתה בשנת 2004 על כי אין בידה מקלט, אך אין בידה הוכחות המעידות על אותן שיחות טלפון.

דיון:

לטענת רשות השידור הנתבעת לא שלמה את אגרת רשות השידור (להלן: "האגרה") החל ממועד רכישת המקלט, דהיינו משנת 2001. התביעה הוגשה רק בשנת 2009 ולכן הוגשה רק על החוב משנת 2002 ואילך. את החוב בגין השנים 2001 ומחצית 2002 נאלצה רשות השידור למחוק לאחר שהתיישן. אלא, שגם התביעה בגין יתרת החוב הוגשה בשיהוי ניכר אשר הקשה על הצגת ראיות על ידי שני הצדדים. לא קבלתי הסבר מניח את הדעת לשיהוי ניכר זה, מה גם שהתביעה כולה מבוססת על דיווח רכישת המקלט משנת 2001. לטענת התובעת בדו"ח הסוחרים שצרפה לכתב התביעה מוזכרת הנתבעת (שורה 2) כמי שרכשה מקלט. מאחר ולדו"ח יש מעמד של רשומה מוסדית יש לראות בכך הוכחה לרכישת המקלט על ידי הנתבעת, היוצר חיוב לתשלום אגרת השידור כל עוד לא נמסרה לרשות הודעה על הפסקת אחזקתו. הנתבעת חזרה וכפרה בעצם רכישת המקלט על ידה וטענה שלא ניתן לראות בדו"ח הסוחרים הוכחה מספקת. בעקבות הדיון שהתקיים בפניי בו חזרה הנתבעת וכפרה בעצם רכישת המקלט, הוסכם כי התובעת תמציא חשבונית המעידה על הרכישה. התובעת המציאה לבית המשפט חשבונית משוחזרת לפיה גברת ליבוביץ ורד מרחוב מנחם בגין 48 בפתח תקווה רכשה בחודש מרץ 2001 בשעה 11:46 מקלט במחסני חשמל ביפו ושילמה עבור המקלט בכרטיס אשראי מסוג ויזה בארבעה תשלומים. גם לאחר שהעתק משוחזר של החשבונית הוצג לנתבעת, היא המשיכה וטענה שלא רכשה את המקלט. הנתבעת, לטענתה, ניסתה לקבל אישור מחברת ויזה על כי לא החזיקה כרטיס אשראי מסוג ויזה באותה תקופה, אך החברה טענה כי אין בידה לספק נתונים אלו.

התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום האגרה בגין השנים 2002 עד 2008 על סמך רכישה שבוצעה בשנת 2001 המוכחת על פי העתקי מסמכים מאותה תקופה.

לטענת התובעת, הנתבעת לא התייחסה לכל מכתבי ההתראה שנשלחו אליה, ואף עבור המקלט החדש שקנתה שלמה את האגרה רק לאחר הגשת התביעה בגין חובות העבר ולא במועד.

אין ספק שהשהוי בהגשת התביעה גרם לנזק ראייתי לשני הצדדים, יחד עם זאת עולה מבחינת מכלול הראיות כי גרסת התובעת מגובה במסמכים מתאימים יותר מגרסת הנתבעת. התובעת הגישה את התביעה על סמך דו"ח הסוחרים המפרט את פרטי הנתבעת הנכונים, כך גם החשבונית המשוחזרת בגין רכישת המקלט.

מאידך גרסת הנתבעת עוררה את השאלות כדלקמן:

הנתבעת טענה שלא היה בידה כרטיס ויזה, אך גם המקלט החדש נקנה בכרטיס ויזה.

מהסכם רכישת הדירה מהעמותה החרדית הוצג רק עמוד אחד, אשר המתייחס לאורח חיים באופן כללי, ואין כל הוראה ספציפית לעניין הטלוויזיה.

לאחר קניית המקלט החדש שולמה האגרה על ידי הנתבעת רק לאחר הגשת תביעה זו ולא במועד הקבוע בחוק. בהתנהלות זו של הנתבעת יש משום סיוע לגרסת התובעת.

בהתחשב בכך שמדובר באירועים שאירעו לפני כעשור שנים קיים קושי ראייתי אצל שני הצדדים. לאחר בחינת מכלולו הראיות בהתחשב בנתון זה הגעתי מסקנה כי התובעת אמנם הצליחה להרים את נטל ההוכחה, אך לאור השיהוי הרב, שלא ניתן לו כל הסבר מניח את הדעת אני מקזזת מסכום החוב את תוספת הקנסות ומעמידה אותו על סך של 2,962 ₪ ואינני עושה צו להוצאות.

סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובעת תוך 30 יום סך של 2,962 ₪.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' שבט תשע"א, 10 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: