רשות השידור נ' יוחנן

החלטה

לשם הסרת ספקות וייעול הדיון, מובהר בזאת כי ההחלטה בבקשה להארכת מועד תנתן בד בבד עם ההחלטה בהתנגדות עצמה. כמובן כי באם יוחלט שלא יוארך המועד, ממילא שתדחה ההתנגדות אולם בשלב זה יתקיים הדיון בהתנגדות עצמה.

ניתנה והודעה היום ט' תמוז תש"ע, 21/06/2010 במעמד הנוכחים.

אילן רונן, שופט

החלטה

מונחת בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לתביעה בסכום קצוב וכן ההתנגדות עצמה.

בכתב התביעה עותרת המשיבה לחיוב המבקשת בסך של 5,236 ש''ח בטענה לאי תשלום אגרת הטלביזיה בשנים 2000-2007. התביעה הוגשה לפי סעיף 81 א' לחוק ההוצאה לפועל.

האזהרה בדבר הגשת התביעה נמסרה למבקשת ב-16.03.2009 כך שהיה עליה להגיש את התנגדותה עד ליום 15.04.09. בפועל, הוגשה ההתנגדות ביום 20.05.09 ובד בבד הוגשה בקשה להארכת המועד.

לטענת המבקשת נבע האיחור מהאנדרלמוסיה אשר שררה בעקבות מבצע עופרת יצוקה וזאת באשר המבקשת התגוררה אותה עת בדרום הארץ, באזור אשר סבל מפגעי אותו מבצע. אותו בלבול הוא אשר גרם, לטענת המבקשת, לאי טיפול בדרישת התשלום.

לגופם של דברים טוענת המבקשת כי ב-22.11.98 נרכש על ידה מקלט טלביזיה אולם ביום 28.12.99 נמסר מקלט הטלביזיה לאחר שהתקלקל ומאז ועד עצם היום הזה אין ברשותה מקלט טלביזיה.

המבקשת נחקרה על תצהירי והצדדים סיכמו טענותיהם בע''פ.

תקנה 528 לתקנות סד''א מסמיכה את בית המשפט להאריך מועד אשר נקבע בחיקוק "מטעמים מיוחדים". התקנות אינן מפרטות למה ייחשב "טעם מיוחד" אך בפסיקה נקבע כי ככלל, טעם מיוחד הינו טעם הנגזר מגורם חיצוני אשר איננו קשור לבעל הדין ואינו בשליטתו.

בבסיסה של הוראה זו עומדת השאיפה לשמר את עקרון סופיות הדיון כאשר עקרון זה מבטא הן האינטרס של בעלי הדין עצמם לסיום ההליכים והן את האינטרס הציבורי לייעול ההליך השיפוטי, החסכון בזמן ולוודאות משפטית.

מאידך, זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסוד ולעולם יעדיף בית המשפט מתן הכרעה לגופם של דברים על פני סגירת שעריו של בית המשפט. כה מרכזית שאיפה זו, עד כדי הכרה בסמכותו הטבועה של בית המשפט למתן ארכת חסד למניעת עוול ואי צדק, אפילו אין בנמצא טעם מיוחד להארכת המועד למעט אותה שאיפה למניעת עוול ואי צדק. באיזון שבין אינטרסים אלו, מובן שיש משקל לא מבוטל למשך האיחור.

בעניין דנא, מסתכם האיחור בכ-30 יום, תקופה לא מבוטלת כלל וכלל. מאידך, לאור התרשמותי מעדות המבקשת ומעצם הגשת הבקשה כאשר המבקשת נעזרת בשרותים משפטיים, השתכנעתי כי האיחור איננו נובע מזלזול בבית המשפט. אמנם, אין זה קל להבין כיצד מייחסת המבקשת את האיחור לפגעי המלחמה שעה שזו תמה כחודשיים לפני מועד מסירת האזהרה אך למרות זאת, החלטתי שבנסיבות העניין מן הראוי לשים את הדגש על בירור המחלוקות לגופן וכאמור, למרות סימני השאלה אינני סבור כי האיחור נובע מזלזול בבית המשפט.

בנסיבות אלו, אני נעתר לבקשה ומאריך את המועד להגשת ההתנגדות, כמבוקש.

באשר להתנגדות עצמה, מושכלות יסוד של דיני הפרוצדורה האזרחית המה, כי בשלב זה של דיון בהתנגדות עול ההוכחה המוטל על המבקשת מצומצם. המבקשת איננה נדרשת בשלב זה כיצד תוכיח את גרסתה, לא שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקשת או את סיכויי הצלחתה בתיק העיקרי.

די לה למבקשת, בשלב זה, להראות כי יש בידיה טענות הגנה לכאורה, אשר אם יוכחו, יובילו לדחיית התביעה. מובן, כי בטענות כוללניות אין די ושומה על המבקשת להכבד ולפרט את טענותיה.

המבקשת הסבירה בתצהירה כי כבר ביום 28.12.99 חדלה מלהחזיק מקלט טלביזיה. המבקשת אף הוסיפה ותיארה באילו נסיבות חדלה מהחזקת מקלט הטלביזיה. טענות המבקשת לא הופרכו בחקירתה. אכן, לפי דין, בהעדר הודעה בכתב בדבר אי החזקת מקלט טלביזיה, חובת התשלום נותרת על בעל המקלט אולם בפסיקת בתי המשפט מובהר כי במצב זה אך מתהפך הנטל ואין הדבר סותם את הגולל על טענות המבקשת.

בנסיבות אלו, אני סבור שיש להתיר למבקשת להוכיח את טענותיה ולפיכך, ניתנת לה בזאת רשות להתגונן.

משניתנה הרשות להתגונן, יתבררו הטענות בסדר דין מהיר.