רשות השידור נ' חליליה

החלטה

המשיבה הגישה לביצוע תביעה על סכום קצוב ע"ס 3,454.06 ₪, בגין חוב שלידתו באי תשלום אגרה בעד החזקת טלוויזיה כמפורט ברשומה מוסדית שצורפה לכתב התביעה כנספח א', היינו, למן שנת 2005 ועד 2010, לרבות, ריבית, הצמדה וקנסות.

המבקשים הגישו התנגדות כאשר הנימוקים מפורטים בשני תצהירים זהים לחלוטין, בהם מצהיר כל אחד מהם, כי זרק את הטלוויזיה שהייתה בחזקתו מטעמי דת (בשנת 2004 כאשר הייתה כבר אז ישנה ומקולקלת) והודיע על כך למשיבה במכתב שצורף כנספח א' לתצהיר.

מכתב הנושא תאריך 17/10/2004 חתום בידי המבקש 1.

בדיון שהתקיים בפני ביום 12/09/2011 התייצב אך המבקש 1.

המשיבה לא עמדה על חקירת המבקשת 2 ואף לא טענה מאומה להעדרה.

המבקש חזר על האמור בתצהירו ואישר, כי בסוף 2004 זרק את מכשיר הטלוויזיה שלו ושלח מכתב אך לא וידא את קבלתו אצל המשיבה.

במענה לשאלה, מדוע שילם באוגוסט 2009, סך 377 ₪, ענה, כי החליט לשלם הסכום ולא "להסתבך ולעשות בעיות".

המבקש מציין, כי התביעה נסמכת על כלום ואין עם המשיבה שום ראיה פוזיטיבית כנגד המבקשים.

המבקשים מסכמים, ומציינים, כי אדם סביר כמבקש שלח מכתב בשלהי 2004, הודיע, כי אין לו מקלט וכן העיד, כי בשנת 2009 מצא לנכון לשלם סכום בן כ- 377 ₪, על מנת שלא להסתבך כלשונו, ומכל מקום, אין בכך כדי להעלאות ולהוריד מטענותיו.

המשיבה מציינת, כי המבקשים החזיקו מקלט לפחות עד שנת 2004 ולא דיווחו על כך במועד, וכן לא המציאו סימוכין למשלוח המכתב, או אישור קבלתו אצל המשיבה.

המבקשים בתשובתם מציינים, כי ב"כ המשיבה אינו מעיד במהלך הסיכומים ואינו יכול לטעון, אם המשיבה קיבלה או לא קיבלה את המכתב שנשלח.

לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, והנזכר לעיל, הגעתי לידי מסקנה, כי המחלוקת אינה עובדתית, כי אם משפטית ועל כן מחויב אני להכריע בה:

אין מחלוקת, כי בידי המבקשים הייתה טלוויזיה ואין מחלוקת, כי נשלח מכתב באוקטובר 2004 אל המשיבה.

תקנות רשות השידור (אגרות, פטורים, קנסות והצמדות) פוטרות בעלים של מכשיר מקולקל מתשלומה של האגרה, אם ורק על סמך בדיקת בודק מטעם רשות השידור אשר אישר כי לא ניתן להשתמש במכשיר. על מנת לקבל פטור מתשלום אגרה, אם כך, יש לקבל אישורו של בודק מטעם הרשות ואין די בהודעה על היות המכשיר מקולקל, במועד זה או אחר, כמו גם על השלכתו לאשפה.

אין הדין מבדיל בין מי שהודיע על מכשיר מקולקל ולא קיבל את אישור הרשות, לבין מי שלא הודיע כלל.

בשני המקרים, חובת תשלום האגרה הקבועה בחוק רשות השידור שרירה וקיימת.

אין המבקשים מצרפים לבקשתם סימוכין כלשהם להיות המכשיר מקולקל בכלל, ולאישור הרשות, בפרט.

מכאן, סבורני, כי אין עימם ולו הגנה לכאורה מפני התובענה.

אשר על כן, אני דוחה את ההתנגדות ומורה על שפעול הליכי ההוצל"פ בתיק נשוא ההתנגדות, תוך חיובם של המבקשים, יחד ולחוד, בהוצאות המשיבה, בסך 800.00 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום.