רשות השידור ירושלים נ' דינוב

פסק דין

התובעת תובעת מן הנתבע תשלום עבור אגרת טלביזיה שהוא לא שילם.

הנתבע טוען כי עד חודש אפריל 2010 הוא לא החזיק במכשיר טלביזיה. בחודש אפריל 2010 הוא קיבל מכשיר ובחודש מאי הצטרף לשידור הכבלים ב- YES ומאז הוא מבקש לשלם אך לא חויב בינתיים. לפני כן החזיק הנתבע במכשיר כל עוד היה נשוי ובזמן הגירושין המכשיר נשאר אצל גרושתו שמשלמת עבורו.

התובעת טוענת כי הנתבע היה במשרדה ומסר לעובדת במשרד שהוא מחזיק מכשיר טלביזיה של אחותו כאשר הוא מתגורר ביחידת דיור נפרדת אצל האחות.

הפקידה, שלדבריה נאמר לה על ידי הנתבע שהוא מחזיק במכשיר של האחות, העידה וכן העיד הנתבע עצמו כמו"כ נמסר מטעם התובע תצהיר של מר צוריאל מימון שביקר בדירת הנתבע ומצא שם מכשיר טלביזיה. הביקור היה אחרי חודש מאי 2010 והנתבע לא חלק על כך.

הפקידה כאמור העידה שהנתבע הגיע למשרד ומסר לה שהוא מתגורר ביחידה נפרדת אצל אחותו ומחזיק שם מכשיר טלביזיה של האחות. בשל עדות זו ביקשה התובעת לחייב את הנתבע בתשלום לפי גיל המכשיר ובהתאם לתקנה 5(ב) לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלביזיה) התשמ"א – 1981.

הנתבע הכחיש שמסר לפקידה את הדברים שזו מסרה בשמו. לדבריו, לאחותו דירה בת 3 חדרים ואין אצלה כל יחידה נפרדת שבה יכל להתגורר. לדבריו, מה שהוא מסר לפקידה היה שכתובתו הרשומה היא כתובת האחות, זאת ותו לא. לדבריו, הוא קיבל בחודש אפריל מכשיר טלביזיה מהמובילים שהובילו את דירתו בחודש מאי הוא התחבר ל- YES ומיד הודיע לרשות השידור על החזקת המכשיר. ברשות השידור שלחו אותו למשרד ב"כ התובעת ושם הוא מסר שהוא מחזיק מכשיר והסביר לפקידה שמבקשים לגבות ממנו אגרה על מכשיר שגרושתו מחזיקה בצפון כאשר כתובתו הרשומה היא אצל אחותו בירושלים.

לטעמי, התובעת לא הצליחה להוכיח שהנתבע החזיק מכשיר טלביזיה בתקופות שלגביהן היא מבקשת לחייבו. כמו"כ גם אם היתה מתקבלת גירסת התובעת עדיין היא לא הצליחה להוכיח מה שנת היצור של הטלביזיה שהוחזקה על ידי הנתבע ולפיכך לא ניתן לחייבו לפי שנת היצור.

אני מקבל את עדותו של הנתבע לפיה הפקידה במשרד ב"כ התובע לא הבינה את דבריו או פירשה אותם לא נכון. הנתבע העיד כי בדירת אחותו 3 חדרים בלבד ללא יחידה נפרדת ועדות זו לא נסתרה. ומשכך, יש לקבוע כי הפקידה לא הבינה כראוי את שנאמר לה על ידי הנתבע. לא יתכן שהנתבע התגורר ביחידה נפרדת אצל האחות ולפיכך אין לקבל גם את עדות הפקידה לפיה הנתבע אמר לה שהוא מחזיק במכשיר של האחות.

כאמור לעיל, למעלה מן הצורך, גם אילו כך היה, כדי שהנתבעת תוכל לגבות אגרה לפי תקנה 5(ב) הנ"ל היה על התובעת להוכיח גם מאיזה שנה מכשיר הטלביזיה שהחזיק הנתבע. שכן, התקנה קובעת כי אדם שרכש (רכישה לפי ההגדרה כוללת גם החזקה) מכשיר חייב להודיע תוך 30 יום ואם לא הודיע יראו את המכשיר כנרכש בשנת היצור שלו. היינו, כדי לחייב את הנתבע בכל השנים בהם מבקשת התובעת לחייבו היה עליה להוכיח ששנת יצור המכשיר כוללת את כל השנים בגינה היא מבקשת לחייבו. משלא הוכח הדבר לא ניתן לחייב את הנתבע.

התוצאה היא איפוא שהתובעת לא הצליחה להוכיח שהנתבע החזיק מכשיר טלביזיה במועדים הרלבנטיים לתביעה זו או שיש לחייבו בגין שנים אלה מסיבה אחרת, ולפיכך התביעה נדחית.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"א, 01 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: