רשות השידור חיפה נ' סואעד_מחמוד

פסק דין

בפניי תביעה כספית שעניינה טענה לאי תשלום אגרה של רשות השידור, מחצית שנייה, בין השנים 2002-2007.

אין חולק, וכך גם הנתבע מציין בתצהירו, כי הנתבע רכש מכשיר טלוויזיה בשנת 99 עפ"י דיווח סוחרים.

לטענת הנתבע, מכשיר זה נשרף כתוצאה ממתח חשמל נמוך, לאחר שימוש בגנרטור השייך לשכנים של הנתבע, שכן אין חולק שהנתבע מתגורר בשכונת אלקבוסי, שהינה שכונה בדואית בלתי מוכרת, אשר אינה מחוברת לרשת החשמל והמים.

עוד טוען הנתבע, כי פנה בשנת 2009 לרשות השידור בסניף טבריה והבהיר להם כי אין ברשותו מכשיר טלוויזיה.

לאחר שניתן פס"ד לחובת הנתבע בהעדר הופעה והנתבע הגיש בקשה לביטול פסה"ד שנעתרתי לה, אפשרתי לרשות השידור לבצע בדיקה בביתו של הנתבע.

בדיקה זו שנערכה ע"י נציג מוסמך של רשות השידור, מר עאלון וויסאם, העלתה שלנתבע מקלט טלוויזיה פעיל, אם כי ישן, מסוג גרונדינג אשר היה מחובר לצלחת וכאמור פעיל.

מר עאלון, לטענתו צילם את המקלט בטלפון הנייד שלו, ואולם אין מחלוקת כי צילומים אלו לא הוצגו, בין השאר לאחר שמר עאלון טען שמכשירו נלקח לתיקון.

מכאן ואילך חלוקים הצדדים לחלוטין.

הנתבע טוען, כי אכן היה מכשיר טלוויזיה במקום, ואולם מכשיר זה הינו מכשיר בלתי פעיל המשמש כצעצוע בלבד לילדים, ואשר נמסר לו ע"י אביו.

עוד צויין ע"י מר עאלון, נציג רשות השידור, כי במקום נכחה אישתו של הנתבע, אשר סירבה לחתום על טופס הביקור.

לאחר ששמעתי את הצדדים בישיבת ביהמ"ש מיום 8.9.11 ועיינתי במסמכים השונים שהונחו בפניי, לרבות בשני תצהירים אשר הוגשו ע"י הנתבע, האחד לתמיכה בטענותיו והשני בבקשה לביטול פס"ד שניתן לחובתו, אני נותן בזאת את פסיקתי.

דין התביעה להתקבל, אם כי אתחשב בנתבע באופן שהסכום שישלם יהיה ללא ריביות אלא בהפרשי הצמדה בלבד.

להלן נימוקי ביהמ"ש בהגעה לתוצאה האמורה:

1.        אין חולק, וגם הנתבע הודה, כי אכן רכש מכשיר טלוויזיה. הנתבע טוען, כי המכשיר נשרף כתוצאה ממתח נמוך, לאחר שהוא עושה שימוש בהעדר חשמל בגנרטור השייך לשכניו. הנתבע לא הציג כל ראייה כי המכשיר נשרף, לא הביא לעדות מי מהשכנים, ולמעשה זו טענה בעלמא.

גם הניסיון לטעון, כי כאשר בשנת 2009, אם לדייק – בתאריך 30.12.09, במהלכה פנה למשרדי רשות השידור בטבריה לאחר שהטלוויזיה כביכול נשרפה והוא לא מחזיק ברשותו מקלט, לא עלתה בקנה אחד עם המסמכים שהוצגו ועם עדותו של הנתבע עצמו, כי הפנייה נעשתה לאחר שהוא קיבל התראה או מכתב המורה לו לשלם את האגרה. ודוק, אין חולק גם לשיטתו של הנתבע, כי באותו פרק זמן שבו המכשיר עבד, טרם נשרף עפ"י טענתו, לא שילם דבר וחצי דבר בגין האגרה.

2.        מכל מקום, לבקשת הנתבע נשלח נציג של רשות השידור למקום. ספק בעיני אם יש לראות בעדותו של הנציג כעדות שקר. הנציג שאמנם התרשל בהצגת תמונות של הטלוויזיה במקום, ציין במפורש כי מדובר בטלוויזיה ישנה, ציין את הסוג שלה (גרונדיג) והדגיש כי הייתה מחוברת לצלחת פעילה. הנציג ציין, כי אשתו של הנתבע הייתה במקום. הנתבע יכול היה להביא את אשתו על מנת להזים את טענות נציג רשות השידור, ולא עשה כן.

כשבוחנים את גירסתו של הנציג אל מול גירסתו של הנתבע, נשמעת גירסתו של הנציג סבירה הרבה יותר. הנתבע טוען כזכור, כי מדובר בטלוויזיה שניתנה לשם שעשוע לילדים מאביו, וגם בעניין זה לא הביא כל ראייה או בדל ראייה בעניין. לא צילום של הטלוויזיה, שאינה פעילה לטענתו, לא עדות של אביו שנתן את המכשיר ולא כל תמיכה בטענה כי מדובר במכשיר המשמש למסמך, להבדיל ממכשיר המשמש לצפיית טלוויזיה של בני הבית.  

3.        מבין הגירסאות שהוצגו, גם מבחינת האמינות וגם מבחינת הסבירות, הגירסה של רשות השידור הנתמכת במסמכים ובעדות נציג מטעמה סבירה הרבה יותר. אציין, כי העובדה שמדובר בשכונת אלקבוסי, שכביכול אין בה חיבור למים וחשמל, אין בה כדי ללמד על כך שלא נעשה שימוש במכשירי טלוויזיה, תוך שימוש בגנרטור המשמש גם את בני הבית מטבע הדברים לעניינים נוספים (דוגמאת קירור).