רשות השידור/המשרד הראשי נ' תורג'מן אלמוג ואח'

פסק דין

1.בפני ערעורה של המערערת על החלטתה מיום 25.4.2011 של כב' רשמת ההוצל"פ ענת דבי בתיק 01-90231-08-0 לפיה חייבה את המערערת, צד שלישי, בהתאם לסעיף 48 לחוק ההוצל"פ להעביר לתיק ההוצל"פ סך של 53,569 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן חייבה את המערערת בתשלום הוצאת המשיבה (הזוכה בתיק ההוצל"פ) בסך של 4,000 ₪.

2.ב"כ הצדדים הגישו עיקרי טיעון ארוכים ומפורטים, בנוסף להודעת הערעור הארוכה שצורפו לה כל הנספחים המתארים את ההתנהלות בתיק ההוצל"פ, עד למתן ההחלטה נשוא הערעור.

אף החלטתה של הרשמת הנכבדה מפרטת את ההתנהלות עד כי לא מצאתי צורך לחזור על מה שנאמר ואולם התוצאה איננה מקובלת עלי ואני סבור שיש לקבל את הערעור ולבטל את חיובה של המערערת, למרות התנהלותה כרשות ציבורית, הראויה לכל גנוי.

3.למעשה חייבה הרשמת את המערערת רק בסכום של 53,569 ₪ המתייחס לחודש אוקטובר 2008 ולא בסכום המלא של 86,595 ₪ ואף לא חייבה בתשלומים של חודשים נובמבר ודצמבר 2008 ועל כך אין בפני ערעור מטעמם של המשיבים.

4.למעשה התירה הרשמת למערערת לחזור בה מהודאתה הראשונית ב דבר עיקול הסכום של 86,595 ₪ הואיל ושוכנעה בדבר קיומו של "הצדק סביר" שעפ"י סעיף 48 (א) לחוק ההוצל"פ.

על קביעה זו של הרשמת לא הוגש ערעור מטעמם של המשיבים אך אציין כי יש בסיס לקביעה לאור הביקורת שנעשתה בחשבונות וחוות דעתו של רואה החשבון שקבע כי החוב הנכון לחודש אוקטובר 2008 הינו 53,569 ₪ בלבד.

5.משנתנה למערערת רשות לחזור בה מהודאתה הראשונית הרי שהיה מקום ליתן לה לחזור באופן מלא גם מהסכום של 53,569 ₪ בשל הטענה כי עומדת למערערת זכות קיזוז וזכות שלא לשלם לחייבים, זכות שהוקנתה בהסכם נספח א' להודעת הערעור.

6.באשר לטענות הקיזוז מנמקת הרשמת את דחייתה של הטענה מהטעם שהמערערת לא הראתה כי עומדת לה זכות הקיזוז בהוראת ההסכם עם החייבים.

נראה כי הרשמת הנכבדה נפלה לכלל טעות שכן סעיף 21 להסכם מקנה למערערת במפורש זכות קיזוז.

7.עוד נאמר בהחלטה לעניין הקיזוז כי לא נמסרה הודעת קיזוז וכי זכות הקיזוז לא פורטה, שנויה במחלוקת ובגינה מתנהלת תובענה בבית המשפט.

בענין זה הוסיף וטען ב"כ המשיבה כי מדובר בזכות קיזוז נטענת שאיננה בסמכותו של רשם ההוצל"פ.

דא עקא שביום מתן ההחלטה (25.4.11) כבר ניתן פסק הדין בתובענה של המערערת כנגד החייבים בביהמ"ש המחוזי בירושלים (27.3.11) וחייב את החייבים לשלם למערערת סכום של למעלה מארבעה מיליון ₪.

8.במצב דברים זה שוב לא יכולה לעמוד הטענה של העדר פירוט זכות הקיזוז, אי מסירת הודעת קיזוז או זכות קיזוז נטענת.

בפנינו פס"ד סופי הניתן לקיזוז הן מכח זכות הקיזוז החוזית והן מכח זכות הקיזוז שבדין.

לו עובדת מתן פס"ד היתה מובאת לידיעת הרשמת, סביר להניח כי החלטתה לעניין הקיזוז היתה אחרת ממה שהחליטה.

9.לאור כל האמור לעיל, יש הצדק סביר לאי העברת הסך של 53,569 ₪ בשל טענת הקיזוז המורחבת.

אשר על כן, מתקבל הערעור ומבוטלת החלטת הרשמת בדבר העברת כספים לתיק ההוצל"פ וחיובה של המערערת בהוצאות.

10.למרות התוצאה אני סבור שאין לזכות את המערערת בהוצאות הערעור, לאור התנהלותה הבלתי תקינה, הבלתי סבירה ואף המקוממת בהיותה רשות ציבורית ומדובר בכספי ציבור.

כאשר מסרה המערערת הודעה ראשונה לצו העיקול כבר ידעה על החשדות ועל הבדיקות המתבצעות ולמרות זאת וכלאחר יד הודתה בכספים שלא רק שסכומם לא נכון אלא שגם יש לקזזם מחובה של החייבת למערערת ולכן אינם ברי עיקול.