רשות השידור/המשרד הראשי נ' שרין

החלטה

המשיבה הגיש כנגד המבקשת תביעה לתשלום חוב בגין אגרת טלביזיה עבור השנים 2000 - 2006.

ביום 12.12.06 ניתן כנגד המבקשת פסק דין בהעדר הגנה, וזאת לאחר שהמבקשת לא הגישה בקשת רשות להתגונן. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה על-פיו הומצא כתב התביעה למבקשת ביום 3.11.06.

המבקשת עותר לביטולו של פסק הדין. בתצהיר התומך בבקשה טוענת המבקשת כי כתב התביעה לא הומצא לידיה וכך גם פסק הדין שניתן. המבקשת טוענת כי אף האזהרה בתיק ההוצאה לפועל לא הומצאה לידיה וכי לא חתמה על אישור המסירה של האזהרה.

עוד טוענת המבקשת, כי סיכויי הגנתה בפני התביעה גבוהים. כך, טוענת המבקשת, כי מאז שנת 2002 היא מתגוררת בבית הוריה ברח' הפרחים 62 באבו גוש. המבקשת טוענת כי אינה מחזיקה במקלט טלביזיה וכי המקלט הקודם נותר בבית בעלה אשר משלם אגרה בגינו.

המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי הבקשה הוגשה בשיהוי רב מאוד של כ-7 שנים בקירוב ומטעם זה בלבד דינה להידחות. כך גם כתב התביעה הומצא לידי המבקשת כדין. עוד טוענת המשיבה, כי על-פי רישומיה רכשה המבקשת מקלט טלביזיה בשנת 1999 ולא דיווחה למשיבה מה נעשה בו מאז. המשיבה מוסיפה וטוענת כי המבקשת גרושה רק משנת 2008 וטענתה כי החל משנת 2002 עברה להתגורר בבית הוריה הינה מופרכת.

ראשית אדון בשאלה האם הבקשה לביטול פסק דין אכן הוגשה באיחור. כאמור, המבקשת טוענת כי פסק הדין לא הומצא לידיה. מאישור המסירה של האזהרה, אשר צורף לתגובת המשיבה, עולה כי האזהרה הודבקה על הדלת בכתובת בית הבד 6 באבו גוש ביום 7.1.11. ואולם, מתצהירה של המבקשת עולה כי המבקשת אינה מתגוררת בכתובת זו וכי החל משנת 2002 עברה להתגורר בבית הוריה ברח' הפרחים 62 באבו גוש. לפיכך, משפסק הדין לא הומצא לידי המבקשת, הרי שאין מקום לומר כי הבקשה הוגשה באיחור, שכן המועד להגשת בקשה לביטול נמנה מיום המצאת פסק הדין ולא מיום מתן פסק הדין.

אעבור עתה לדון בבקשה עצמה. לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).

מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקש. הכלל הוא כי פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).

מאישור המסירה של כתב התביעה אשר צורף לתגובת המשיבה עולה כי כתב התביעה הודבק אף הוא על דלת הבית בכתובת בית הבד 6 באבו גוש. כאמור, המבקשת טוענת כי החל משנת 2002 אינה מתגוררת בכתובת זו, כי אם בבית הוריה ברח' הפרחים 62 באבו גוש. אמנם, אין מחלוקת כי המבקשת התגרשה מבעלה רק בשנת 2008, ואולם אין הדבר שולל את טענתה כי כבר בשנת 2002 נפרדה מבעלה ועברה להתגורר בבית הוריה. זאת ועוד, מדובר בהמצאה שבוצעה בדרך של הדבקה, כאשר אין וודאות כי כתב התביעה אכן נמסר לידי המבקשת. בנסיבות אלה, כאשר המבקשת טוענת כי לא התגוררה בכתובת במועד בו נמסר כתב התביעה וכאשר מדובר במסירה בדרך של הדבקה, אני סבורה כי המבקשת עמדה בנטל להוכיח כי לא ידעה על דבר הגשת התביעה נגדה. לפיכך, יש מקום לביטולו של פסק הדין מחובת הצדק.

האם יש מקום ליתן למבקשת רשות להתגונן בפני התביעה. המבקשת טוענת כי לא החזיקה במקלט טלביזיה בתקופה נשוא התביעה וכי המקלט אותו רכשה טרם שנפרדה מבעלה נרכש עבור בעלה, אשר משלם אגרת טלביזיה בגינו.

כידוע מטרתו של סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו. לפיכך, נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או מהימנות עדויות וככל שהנתבע הציג הגנה לכאורה יש ליתן לו רשות להתגונן ואין לבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו או מהו טיב ראיותיו (ראו: ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (פורסם בנבו).

במקרה זה ככל שהמבקשת תוכיח את טענתה כי לא רכשה מקלט טלביזיה עבור עצמה וכי אינה מחזיקה ולא החזיקה במקלט טלביזיה, הרי שתקום לה הגנה לכאורה בפני התביעה.

בנסיבות אלה, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול פסק הדין שניתן נגד המבקשת ועל מתן רשות להתגונן למבקשת בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 214(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לנוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר, ועל הצדדים לנהוג בהתאם להוראת תקנה 214ב' 1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

התובעת תמציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214 ג ו-214 ח לתקנות, בתוך 30 יום.

הנתבע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב ההגנה בהתאם לתקנות 214 ג' ו-214 ח' לתקנות בתוך 30 יום מיום קבלת מסמכי התובעת.

היה והתובעת לא תגיש את המסמכים ולא תפרע את הפרשי האגרה בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור, תימחק תביעתה.

ניתנה היום, א' אלול תשע"ג, 07 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: