רשות השידור/ המשרד הראשי נ' נסאר

פסק דין

התובעת הגישה נגד הנתבע תביעה, מכוח חוק רשות השידור, תשכ"ה – 1965, לתשלום חוב כספי בסך של 4,425 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. התביעה הוגשה במסגרת "תביעה לסכום קצוב" לפי סעיף 81 א(1) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז.

טענות התובעת -

הנתבע החזיק בזמנים הרלוונטיים לתביעה במקלט טלוויזיה ולא שילם את האגרה שהוא חייב על פי חוק, למרות התראות רבות.

טענות הנתבע -

הנתבע טוען כי בין השנים 2004 – 2007 הוא שהה בחו"ל לצורך לימודים, כך שלא יתכן שהחזיק מקלט טלוויזיה בישראל.

בתקופה הרלוונטית הוא היה בגיל 22, לא היה לו מקור הכנסה ו/או חשבון בישראל, מעולם לא החזיק במקלט טלוויזיה. נודע לו לראשונה על הדרישה לתשלום אגרה רק בשנת 2008, אז גם שלח הודעה לתובעת בה הוא מציין שאינו מחזיק במקלט טלוויזיה. בתאריך הנטען לרכישת הטלוויזיה הוא היה קטין בגיל 16 שנים.

ראיות הצדדים -

מטעם התובעת העיד מר מיכאל פרץ, מנהל אגף הגבייה של רשות השידור – בסניף טבריה והגליל שהגיש תצהיר עדות ראשית.

העד הצהיר, כי בהתאם ל"דו"ח סוחרים" שצורף כנספח לתצהיר, הנתבע רכש מכשיר טלוויזיה ביום 20.10.2001. הנתבע לא שילם את האגרה וחובו המצטבר לתקופה 2003-2009 עומד על סך 4,564 ₪, כמפורט בנספח ב' לתצהיר. נשלחו לנתבע הודעות רבות כמפורט בנספח ג', שנותרו ללא מענה. רק בשנת 2008 פנה הנתבע לתובעת בטענה שמעולם לא רכש מכשיר טלוויזיה ואיננו מחזיק טלויזייה. ב"דוח הסוחרים" ליד מס' סידורי מס' 9 מופיעים פרטיו של הנתבע כמי שרכש מכשיר טלויזיה. הפרטים כוללים את מס' תעודת הזהות של הנתבע, שם פרטי, שם משפחה, כתובת הישוב, מס' הטלפון בבית, תאריך הרכישה – 20/10/01, סוג המכשיר – ברדר. בנספח 3 מפורטות ההודעות שנשלחו לנתבע. כמו כן, צורפו לתצהיר התכתבויות בין הצדדים מאז פנייתו של הנתבע לתובעת מיום 10/3/08.

בחקירה הנגדית העיד עד התביעה כי "דוח הסוחרים" מוגש מכח הוראות הדין על ידי הסוחר – בעל החנות. הסוחרים נוהגים להגיש דוחות כאלה באיחור. אמנם יכולות לקרות תקלות ברישום בדוח הסוחרים, אך זה קורה כאשר אין פרטים מלאים ובעיקר מס' תעודת זהות. במקרה כאן, הפרטים היו מלאים כולל מס' תעודת זהות. בגלל העומס מתעכבות הודעות החיוב הנסמכות על דוח הסוחרים. ההודעה הראשונה על החיוב נשלחה אל הנתבע ביום 19/5/05, פירוט תאריכי ההודעות מופיע בנספח ג' לתביעה. מייד כשהתקבלה הפנייה הראשונה מהנתבע, בשנת 2008, הוא קיבל תשובה.

בתשובה לשאלה מסר העד כי בוצע ביקור בית בביתו של הנתבע. בביקור התברר כי אכן נמצאו שני מכשירי טלויזיה בכתובת מגוריו של הנתבע וכי אף לא אחד אחר המתגורר בכתובת זו משלם אגרת טלוויזיה. עורך הדו"ח לא הוזמן להעיד, כיוון שהדוח נערך זמן קצר לפני הדיון, אחרי שכבר הוגשו תצהירי עדות ראשית.

הדו"ח הוצג במהלך הדיון בפני ב"כ הנתבע. לדו"ח צורפו תמונות המתארות את ביתו של הנתבע. הנתבע התבסס על דוח הסוחרים לצורך החקירה הנגדית. למרות שהרכישה היא משנת 2001, הנתבע חוייב רק החל משנת 2003. הטלוויזיה שנמצאה בביתו של הנתבע, בביקור שנערך, היא מסוג "ברדר", אותו סוג המצוין ב"דוח הסוחרים". התאריך המופיע בדוח הסוחרים כתאריך הדוח הוא 2/3/04.

דו"ח הסוחרים הוגש כראיה ללא התנגדות.

עדי ההגנה –

מטעם ההגנה העיד הנתבע שציין כי הוא ממשיך להתגורר עד היום באותה דירה יחד עם הוריו. הוא הכחיש כי רכש מקלט טלוויזיה וכי הוא מחזיק במקלט טלוויזיה, עוד ציין כי בפועל, גם מסיבות דתיות וגם כיוון שלא שהה בארץ הוא איננו צופה בשידורי טלוויזיה.

מטעם ההגנה העיד גם הסוחר שהגיש דוח סוחרים. לדבריו, בניגוד למפורט בדוח, הוא לא מכר לנתבע מכשיר טלוויזיה.

דיון –

החיוב בתשלום אגרה הוא מכח הוראות חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 ותקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלביזיה, התשמ"א-1981).

סעיף 28א (א) לחוק קובע: