רשות השידור/ המשרד הראשי נ' מריסאת

החלטה

בפני התנגדות לביצוע תביעה לתשלום אגרת הטלוויזיה ואשר הוגשה כתביעה על סכום קצוב.

בכתב התביעה, טוענת המשיבה כי בין השנים 2003 – 2008 לא שילמה המבקשת את אגרת הטלוויזיה הקבועה בדין, אף שהחזיקה במקלט טלוויזיה. סכום התביעה עומד על 4,119 ₪.

המבקשת הגישה התנגדות לתביעה ובקשה להארכת מועד להגשתה. לטענת המבקשת, בשנת 1998 היא רכשה מקלט טלוויזיה, ברם מקלט זה נרכש עבור אימה ואיננו בשימוש מזה שנים רבות ולא היה בשימוש בתקופה הרלוונטית לתביעה – 2003 ואילך. היא עצמה, טוענת המבקשת, איננה צופה בשידורי "הטלוויזיה הממלכתית" בשל דתה. עוד טוענת המבקשת כי היא מתגוררת בבית אימה וכל הרכוש בבית – איננו רכושה כי אם רכוש אימה. המבקשת מלינה על כך שהמשיבה לא בדקה כלל את טענותיה.

בד בבד עם ההתנגדות, הגישה המבקשת בקשה להארכת מועד להגשתו ובקשה להעברת הדיון בטענה לחוסר סמכות מקומית.

בדיון אשר התקיים ביום 5.9.10 ויתרה המשיבה על חקירת המבקשת והצדדים סיכמו טיעוניהם בעל פה. לטענת המשיבה, יש לדחות את ההתנגדות לגופה שכן המבקשת מודה ברכישת מקלט טלוויזיה ומודה כי לא שילמה עבורו כלל את האגרה כדין. המשיבה אף מתנגדת להארכת המועד.

להלן יידונו טענות המבקשת כסדרן.

לעניין הסמכות המקומית, תביעה זו הוגשה כתביעה על סכום קצוב לפי סע' 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. לפי תקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979, רשאי נתבע המבקש להתנגד לתביעה שכזו להגיש התנגדותו שלא בפני לשכת ההגשה, אלא שאז שומה עליו גם לפרט ולנמק מדוע נתונה הסמכות המקומית לאותה הלשכה (תקנה 109ב (ב)). מאידך, באם הגיש הנתבע התנגדותו לאותה לשכה בה הוגשה התביעה, אזי הוא נראה כמי שהסכים לסמכותו המקומית של ביה"מ שליד לשכה זו [ראה: בר"ע (י-ם) 975/09 טכנוקריט (1992) בע"מ נ' כ.ס.מ. הנדסה ובניין בע"מ (פורסם בנבו)]. משהוגשה בתיק זה ההתנגדות בתל-אביב (היא לשכת ההגשה) שוב אין מקום לדון בשאלת הסמכות המקומית וטענת המבקשת נדחית.

לעניין הארכת המועד, הודה ב"כ המשיבה בהגינותו, כי ניתנה למבקשת ארכה להגשת ההתנגדות עד ליום 12.4.10 והתברר כי המבקשת בקשה להגיש ההתנגדות ביום 26.4.10 אך זו הוחזרה על ידי לשכת ההוצל"פ בשל פגמים בדרך ההגשה. ניכר איפה כי המבקשת לא זלזלה בבית המשפט ועשתה מאמצים הן להידבר עם המשיבה והן להגשת ההתנגדות במועד. נסיבות אלו מהוות לדידי טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד. הנני נעתר איפה לבקשה ומאריך את המועד להגשת ההתנגדות, כמבוקש.

לגופם של דברים, בהתאם להלכה הפסוקה בשלב זה של דיון בהתנגדות עול ההוכחה המוטל על המבקשת מצומצם. המבקשת איננה נדרשת בשלב זה להראות כיצד תוכיח את גרסתה ולפיכך תינתן רשות להגן אפילו נטענה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. לא שוקלים בשלב זה את מהימנות המבקשת או את סיכויי הצלחתה בתיק העיקרי. די לה למבקשת בשלב זה להראות כי יש בידיה טענות הגנה לכאורה, אשר אם יוכחו יובילו לדחיית התביעה. מאידך, חייבת המבקשת להיכבד ולפרט את טענותיה. טענות כלליות וסתמיות לא יצדיקו מתן רשות להגן.

בהתאם לסעיף 28 בחוק רשות השידור, התשכ"ה-1965, "המחזיק במקלט טלוויזיה ישלם לרשות אגרה שנתית". ההחזקה במקלט הטלוויזיה מצמיחה את החבות בתשלום האגרה וממילא, אדם שאיננו מחזיק במקלט טלוויזיה לא יחוב בתשלום האגרה. בסעיף 6 בתקנות רשות השדור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה), התשמ"א-1981, נקבע כי "אדם המוכר או מעביר בדרך אחרת מקלט טלוויזיה לאדם אחר, יודיע על כך בכתב למנהל, תוך שלושים ימים ממכירת המקלט או העברתו, ויציין בהודעתו את השם המלא, המען ומספר הזהות של הקונה או מקבל ההעברה". סעיף זה משית על בעליו של מקלט טלוויזיה את החובה ליתן הודעה בכתב למשיבה באם חדל מהחזקתו, כאשר חובה זו חלה הן באם חדילת ההחזקה נובעת מהעברת מקלט הטלוויזיה כשהוא תקין ובר שימוש והן באם חדילת ההחזקה נובעת מהשמדתו או השלכתו לאשפה. החובה למתן הודעה זו שוללת מהמשיבה את האחריות לבדוק ולוודא שוב ושוב אם אדם ממשיך להחזיק במקלט טלוויזיה, אך מובן שלא היא, ההודעה, היוצרת את החבות בתשלום האגרה. החבות נובעת אך ורק מההחזקה ואולם בהעדר הודעה בכתב, נוצרת חזקה של המשך החזקת המקלט על ידי בעליו. במצב של העדר הודעה בכתב, על אותו אדם שטוען כי חדל מהחזקה הנטל להוכיח ולסתור את החזקה.

אין מחלוקת על כך שהמבקשת רכשה מקלט טלוויזיה ב- 1998 ואין מחלוקת על כך שלא נמסרה על ידה כל הודעה בכתב כי חדלה מהחזקת מקלט הטלוויזיה בתקופה נשוא התביעה, עד 2008. המבקשת טוענת כי את מקלט הטלוויזיה שרכשה בשנת 1998, רכשה עבור אימה אשר בביתה היא מתגוררת. עוד טוענת המבקשת כי מקלט הטלוויזיה הלה התקלקל ולא היה בשימוש בשנים אלו. אם אכן תוכיח המבקשת כי לא היא זו שהחזיקה במקלט הטלוויזיה בתקופה הרלוונטית כי אם אימה בביתה היא מתגוררת – עשויה התביעה להידחות. גם אם תוכיח המבקשת שמקלט הטלוויזיה לא היה כלל בשימוש בשנים אלו עלולה התביעה להידחות. הנטל להוכיח טענות אלו על המבקשת, אך בשלב זה מקימות הן הגנה לכאורה המצדיקה מתן רשות להגן.

אשר על כן הנני נעתר לבקשה ונותן למבקשת רשות להתגונן מפני התביעה. לנוכח זאת יפעלו הצדדים כדלהלן:

התביעה תתברר בסדר דין מהיר.

בתוך 30 יום תמציא המשיבה לבית המשפט ולמבקשת את המסמכים שיש לצרף לכתב תביעה בסדר דין מהיר.

בתוך 30 ימים ממועד קבלת מסמכי המשיבה תמציא המבקשת לבית המשפט ולמשיבה את המסמכים שיש לצרף לכתב הגנה בסדר דין מהיר.

בתוך 45 ימים ממועד הגשת מסמכי המשיבה רשאי כל צד להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו. התצהירים יוגשו על ידי הצדדים בד בבד.

ישיבה מקדמית תתקיים ביום 8.3.11, בשעה 16:30. כל בקשה מכח תקנה 214 יג לתקנות תוגש לתיק ביהמ"ש ובמישרין לצד שכנגד עד 7 ימים לפני המועד שנקבע לעיל.

הוצאות בקשה זו בסך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ יחולו בהתאם לתוצאות התיק העיקרי.

ניתנה היום, כ"ז אלול תש"ע, 06 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים