רשות השידור/המשרד הראשי נ' יאסין

פסק דין

בפני תביעתה של רשות השידור לתשלום סך 3,725 ₪ המהווה לטענתה את חובה של הנתבעת בגין אגרת טלויזיה החל ממחצית שניה של שנת 2002 וכולל ריביות וקנסות פיגורים.

התובעת מסתמכת על תצהירו של מר ג'ינו המפנה לדו"ח סוחרים על פיו נרכשו על שם הנתבעת שני מקלטים, האחד ביום 15.9.02 והשני ביום 29.10.03.

כמו-כן מצוין בתצהיר כי בעת הרכישה הראשונה נרכשו על פי חשבונית הרכישה (שמספרה 943) מקרר, תנור, קומקום, מגהץ וטוסטר.

שם החנות הוא מאור הגליל מהישוב שג'ור.

הדיווח הועבר על פי הדוח רק במרץ 2004.

הנתבעת מצידה מכחישה את כל טענות התובעת וטוענת כי איננה מחזיקה במקלט וכי בכלל לא קיבלה התראה כלשהי בענין זה.

ב"כ הנתבעת ויתר על חקירתו של מר ג'ינו.

הנתבעת בחקירתה הנגדית אישרה שבשנת 2002 נישאה וכי נקנו עבורה מוצרי חשמל ע"י אביה, ברם לא היתה יכולה למסור פרטים נוספים מעבר לכך.

ב"כ התובעת טען בסיכומיו שדוח הסוחרים הינו בגדר רשומה מוסדית וכי מדובר בראיה הטובה ביותר שלא נסתרה ע"י הנתבעת בשום אופן וצורה.

ב"כ הנתבעת הפנה לנוסח דיווח הסוחרים שאיננו מובן לטענתו ולכך שהדיווח נמסר רק שנתיים לאחר הרכישה.

ב"כ הנתבעת הכחיש בסיכומיו שמספר הטלפון הנייד שמופיע בדיווח שייך לנתבעת.

דיון:

משלא נחקר מר ג'ינו על תצהירו,על מעמדה של הרשומה שצורפה לתצהירו, על מה שרשום בה, מדוע רשום בה,כיצד מתבצע הרישום ומה משמעות הדברים, הרי שלא ניתן לשלול את טענת התובעת כי דיווח הסוחרים אכן הגיע לרשותה והוקלד ברשומותיה.

דיווח הסוחרים נעשה על פי חוק: תקנה 8 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלויזיה) התשמ"א – 1981 כאשר תקנות 5-6 שם מעבירות את הנטל לאזרח בדבר מתן הודעות על תחילת והפסקת אחזקה במקלט.

התובעת הצליחה לעמוד במאזן ההסתברות האזרחי, השילוב של אי סתירתם של התצהיר ונספחיו, החזקות וההוראות שבדין, נתוני הנתבעת המופיעים בדוח הסוחרים ואישורה כי אכן נרכשו עבורה מוצרי חשמל שונים לרגל נישואיה בשנת 2002, כל אלו מעבירים את הנטל אליה על מנת להראות שלמרות הכל, אין היא מחזיקה ולא החזיקה במקלט טלויזיה.

אלא שהנתבעת לא התייחסה בתצהירה לדוח הסוחרים, היא לא הכחישה את פרטיה המופיעים בו, לא הכחישה את מספר הטלפון הנייד שמופיע שם ולא טענה לגביו דבר, לא הכחישה שום פריט מהפריטים המופיעים שם שלכאורה נרכשו על ידה או בשמה או עבורה (למעט הכחשה כללית בדבר רכישת מקלט טלויזיה), לא הביאה לעדות את אביה או את מי שרכש בזמנו את המכשירים ע"מ שייחקר בדבר שני מקלטים וישפוך אור על הרכישות באותה החנות אם בוצעו ועל כן והיות הנטל עבר אליה וכל שיש זו הכחשה בעלמא ללא התייחסות לנסיבות שתוארו לעיל, הרי שדין התביעה להתקבל (ברובה).

יצויין שהנתבעת הגישה את תצהירה מעל חודש וחצי מיום שהוגש תצהיר התובעת ובכל זאת אין בתצהירה שום התייחסות לדוח הסוחרים.

מה שלא נסתר מטענותיה של הנתבעת היא הטענה כי לא קיבלה התראות במהלך השנים, טענה זו נתמכת הן בתאריך הדיווח של הסוחר (מרץ 2004) (שהרי לפני כן לא ידעה התובעת על ההחזקה ולכן לא שלחה מן הסתם דרישות תשלום) והן בכך שיש אי בהירות לגבי רישום כתובתה ברישומי משרד הפנים/התובעת.

משכך לא אפסוק כנגד הנתבעת תשלום ריביות וקנסות והסכום יפסק בערכי קרן מחודש ספטמבר 2002.