רשות השידור/ המשרד הראשי נ' טאפש

פסק דין

בפני תביעתה של רשות השידור לתשלום סך 3985 ₪ המהווים לטענתה את חובו של הנתבע כלפיה בגין אגרת טלביזיה לשנים 2002 עד 2006.

התובעת מפנה לרישום של דו"ח סוחרים לפיו רכש הנתבע מקלט בשנת2001 ולביקור בית מיוני 1999 אז נמצא בבית הנתבע מקלט משנת יצור 1997.

התובעת הגישה גם תצהיר סוקר מטעמה שלפיו ביקר בבית הנתבע בספטמבר 2010 ברם הסוקר מר פיניאן לא יכול היה להגיע ולהיחקר ולכן לתצהירו אין משקל של ממש.

הנתבע טוען כי הוא מנסה להשלים את בניית ביתו במשך כ-10 שנים אך עקב מצב בריאותו,היותו מובטל וחוסר אפשרויות כלכלי לא הצליח לעשות כן ולכן הוא מתגורר בבית אביו.

העדים שהופיעו לדיון נחקרו וב"כ הצדדים סיכמו,פסק הדין ינומק באופן תמציתי ובשים לב להוראות תקנה 214 ט"ז לתקסד"א.

הכלל הוא כי המוציא מחברו עליו הראיה.

הוכח בפני במאזן ההסתברות הנטען כי הנתבע רכש מקלט כאמור בדוח הסוחרים וזאת היות והדוח לא נסתר והנתבע מעולם לא הכחיש שרכש מקלט,לכל אורך תצהירו הוא מדגיש שאיננו "מחזיק" במקלט שנמצא בבית אביו אך איננו טוען שלא הוא רכש אותו או שאביו רכש אותו.

הוכח בפני במאזן ההסתברות הנדרש שהנתבע מתגורר עם אביו באותה יחידת דיור,הוצג אישור מהמועצה המקומית והעורר ציין בעדותו שהוא מתגורר בכל חלקי הבית,חדרו "למעלה" ולמטה מצויים המטבח והסלון.

לא רק זאת,בביקור הבית משנת 1999 שצורף (משום מה) כראיה לביסוס התביעה כנגד הנתבע מופיעים פרטי אביו כ"מחזיק" במקלט והנתבע כלל איננו מוזכר בטופס.

סכום החוב הוכח גם הוא.

אם אלה העובדות הרי יש לבדוק אם הן מטילות על הנתבע חבות לשלם את החוב או חלקו.

החבות לשלם אגרה היא לא על ה"בעלים" או ה"רוכש" של המקלט אלא על ה"מחזיק".

במספר רב של פסקי דין וזו גם הוראת החוק לפחות על פי ראייתי,פסקתי כי בכל יחידת אב קרי בכל יחידת דיור בה מוחזק מקלט טלביזיה ניתן לראות בכל אחד מהבגירים בה כמי שמחזיק במקלט ובלבד שתשולם רק אגרה אחת. לחילופין די בכך שלאחד מדיירי יחידת הדיור יש פטור מאגרה על מנת שייהנו ממנו כל השאר.

זו מטרת החוק ולא ניתן לאפשר לאב להטיל על בנו את החוב,אח"כ הבן יטיל על אחותו,זו תטיל על הסבתא והחוק יהפוך לאות מתה ובתי המשפט לעמוסים.

לכן ניתן לראות בנתבע שהוא בגיר,גר ביחידת דיור שיש בה מקלט ואפילו רכש אחד כזה כמי שניתן לחייבו באגרה אלא שבמקרה שלפני חסר עוד נתון אחד חיוני והוא שאבי הנתבע לא נדרש לשלם או שילם/משלם אגרה בגין המקלט הנמצא בדירה.

הדברים מקבלים משנה תוקף כשטופס הרחבת הרשת משנת 1999 הוא על שם האב ונרשמו בו כל פרטי זהותו .

אלא שאיש מהצדדים לא התייחס לעניין.

משטען התובע למגורים בבית אביו היה על התובעת להראות שאביו איננו משלם או שילם בעבור האגרה ושלא נדרש לעשות כן. למרות שהתובעת מודעת היטב לגישתי בדבר חיוב בגיר אחד בכל יחידת דיור לא בדקה עניין זה ואפילו לא שאלה את הנתבע בנדון בזמן חקירתו.

משכך אין מנוס אלא לדחות את התביעה ובנסיבות העניין ללא צו להוצאות.