רשות השידור/ המשרד הראשי נ' ח'לאילה

פסק דין

1.עסקינן בתביעה כספית על סך 5,677.94 ₪ שעניינה אי תשלום אגרת טלוויזיה ע"י הנתבע בהתייחס לתקופה משנת 2001 ועד לשנת 2007.

2.התובעת טוענת, כי בתקופה הנ"ל החזיק הנתבע במקלט טלוויזיה, כך שחלה עליו חובת תשלום אגרה על פי חוק רשות השידור, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק"), בהתאם לפירוט שצורף לתביעה. התובעת נסמכת על שני מצהירים; מר פרץ מיכאל (להלן: "מיכאל") ומר ויסאם הלון (להלן: "ויסאם"), שהעידו אודות רישומי התובעת וביקורי בית, לפיהם נמצא, כך לדידה, כי הנתבע מחזיק במקלט טלוויזיה.

3.הנתבע טוען, כי אין ברשותו מקלט טלוויזיה וכי אינו חייב מאומה לתובעת. בתצהיר המשלים מטעמו, טען הנתבע, כי הוא מתגורר עם בני משפחתו בדירה בבית משותף בסח'נין, כי הבית המשותף מחולק לקומות ויחידות מגורים נפרדות, שהוא ובני משפחתו מתגוררים בקומה העליונה המהווה יחידת מגורים נפרדת וכי בדירתו אין מקלט טלוויזיה ומעולם לא היה.

הנתבע הגיש תצהירים מטעמו וכן תצהיר של בנו, מר באסל ח'לאילה (להלן: "באסל").

דיון והכרעה

4.לאחר ששמעתי את העדים כולם והתרשמתי מהופעתם ולאחר שבחנתי את מכלול הראיות והטענות שבפניי, החלטתי לדחות את התביעה ולקבוע כי לא עלה בידי התובעת להרים את נטל ההוכחה הרובץ על שכמה בתיק דנן ולהוכיח, על סמך הביקורים שנעשו לטענתה בביתו של הנתבע ו/או שאר ראיותיה, כי הלה מחזיק במכשיר טלוויזיה באופן שחלה עליו חובת תשלום אגרה.

5.בכגון דא, התובעת טוענת, כי ביום 8/7/03 ערך נציג מטעמה ביקור בבית הנתבע במהלכו נמצא, כי הנתבע מחזיק במקלט טלוויזיה.

דא עקא, עורך הביקור כלל לא הובא לעדות ע"י התובעת (הביקור בוצע באמצעות חברת מילגם) ולא זו בלבד, אלא שבחקירתו הנגדית העיד מיכאל, ש"ביקור הבית לא הכי טוב, בהתבסס מהבחינה המקצועית שלנו ולכן שלחנו את הנציג שלנו עובד רשות השידור שוב לבצע ביקור בית" (ההדגשה לא במקור).

מיכאל גם אישר, שאין ברשות התובעת דיווח סוחר בדבר רכישת מקלט ע"י הנתבע וכי לעניין המועד ממנו מחזיק הנתבע במקלט, נסמכת התובעת על הביקור משנת 2003.

6.בנסיבות אלה ומשהכחיש הנתבע את קיומו של הביקור, ברי שדוח ביקור הבית משנת 2003 אינו יכול לשמש ראיה כלשהי וטענת התובעת לפיה החל משנה זו מחזיק הנתבע במקלט טלוויזיה, אין לה על מה לסמוך.

7.ביקור נוסף אליו מתייחסת התובעת בטיעוניה הינו מיום 19/4/05, ואשר לפי הטענה נערך ע"י ויסאם ובמהלכו נמצא מקלט טלוויזיה ישן בביתו של הנתבע. לעניין ביקור זה, הרי שאין ליתן לעדות מצהירי התובעת משקל כלשהו. נושא זה הועלה על ידי מצהירי התובעת רק בשלב החקירה הנגדית מבלי שהוזכר בתצהיריהם ומבלי שצורף דו"ח שיעיד על הביקור.

כאן יודגש, שאין די בהפנייתו הסתמית של מיכאל ל "דו"ח הערות לאזרח" אשר צורף ל"תצהיר שלנו", כאמור בחקירתו הנגדית. שכן דו"ח זה צורף לתצהירו של ויסאם בלבד, ותצהיר זה (כמו גם של מיכאל) שותק הן באשר לעצם צירופו של הדו"ח כנספח לתצהיר והן באשר לתוכנו, למצער ככל שהדברים נוגעים לביקור הנ"ל.

8.גם ביקור הבית שנערך ביום 29/10/09 אין בו כדי לסייע לתובעת. בעדותו אישר ויסאם, כי הנתבע גר בקומה העליונה של הבית וכי בביקורו היה רק בקומה הראשונה, קרי שלא נכח בדירת הנתבע ("הבית הוא בן 2 קומות, הנתבע גר בקומה השנייה. בשנת 2009 הייתי רק בקומה הראשונה").

בנסיבות אלה בהן לא נכח בדירה עצמה ולא בדק באם קיים בה מכשיר טלוויזיה, אין בממצאי הביקור (הנשענים על התבוננות מבחוץ) כדי להוביל למסקנה אותה מתיימר ויסאם להסיק , לפיה הנתבע מחזיק במקלט טלוויזיה. מה גם שויסאם כלל לא פגש את הנתבע עצמו (בביקור נכח הבן באסל).

9.ודוק, עצם קיומה של צלחת "יס" (בתצהירו טען שהצלחת מותקנת על הגג ובחקירתו הנגדית אמר "לא על הגג, באמצע") ו/או הימצאותם של כבלים על הקיר החיצוני של הבית, אינם מעידים, בהכרח, על כי דירתו של הנתבע מחוברת ל"יס" וכי הוא מחזיק במקלט טלוויזיה, מה גם שהנתבע הציג אישור מחברת "יס" בו צוין כי לא נחתם בינה ובין הנתבע הסכם לחיבור ביתו לשירותי החברה.

הוא הדין בנוגע למקלט הטלוויזיה שנראה ע"י ויסאם זרוק בחצר הבית. בעניין זה, צודק ב"כ הנתבע בטענתו, כי עצם היותו של מקלט טלוויזיה זרוק בחוץ אין בו, כשלעצמו, כדי להוכיח כי הנתבע מחזיק במקלט טלוויזיה.

למען הסר ספק, אבהיר שאין בדברים שנאמרו ע"י באסל במהלך הביקור, כפי שאלה מיוחסים לו ע"י ויסאם (באסל אישר את חתימתו על טופס הביקור), כדי לשנות ממסקנתי.

10.אומנם, צודקת התובעת בטענתה, כי קיים שוני בין גרסתו הראשונה של הנתבע כפי שהובאה במסגרת תצהירו הראשון שהוגש לתיק (שם טען כי הוא גר יחד עם בני משפחתו בביתו של אביו ושמכשיר הטלוויזיה שייך לאביו) ובין התצהירים המאוחרים מטעמו (שם טען שמדובר בבית משותף ושהוא ובני משפחתו גרים בקומה העליונה המהווה יחידת מגורים נפרדת). [במאמר מוסגר אציין כאן, שטענת הנתבע בחקירתו הנגדית לפיה "כל תצהיר בזמנו אמת ונכון", אינה אלא טענה מתחכמת ומתחמקת].

עם זאת, אין בסתירות בעדותו של הנתבע כדי ליצוק תוכן ל"חוסר ראיות" התובעת בבחינת העברת נטל ההוכחה לשכמו של הנתבע. במצב דברים זה, בו כפות המאזניים נותרו מאוזנות, התובעת לא הצליחה להוכיח טענותיה במידה הנדרשת ולא סתרה את טענתו הבסיסית של הנתבע לפיה אינו מחזיק במכשיר טלוויזיה.