רשות השידור/המשרד הראשי נ' גנאמה ואח'

פסק דין

בפניי תביעתה של רשות השידור, לתשלום אגרת טלוויזיה.

התביעה מוגשת כנגד שני הנתבעים, כאשר, לטענת התובעת, רכש הנתבע מס' 1, על פי דו"ח סוחרים, שני מקלטי טלוויזיה. זאת ועוד, לטענת התובעת, על פי ביקורים שנערכו במקום, מדובר בבני זוג הגרים ביחידה נפרדת בבית יחד עם הוריי הנתבע מס' 1 ובבית זה הם מחזיקים בטלוויזיה המחייבת תשלום אגרה.

לטענת הנתבעים, הם אינם מחזיקים כל מקלט טלוויזיה ומכל מקום, הטלוויזיות שנרכשו משמשות או שימשו את הוריי הנתבע מס' 1, אשר כיום מחזיקים טלוויזיית LCD.

באחת מהחלטותיי, הוריתי על ביצוע ביקור במקום, ובביקור שבוצע על ידי מר הלון וויסאם וזאת בתאריך 21.2.11, הוברר כי למעשה הנתבעת מס' 2 לא נתנה לנציג התובעת להיכנס למקום, בטענה שבעלה, הנתבע מס' 1, נמצא בת"א בלימודים ולכן הוא פנה לאמו של הנתבע מס' 1, אשר מסרה לו כי בעבר נמסרה טלוויזיה מתנה לידי הנתבע מס' 1, שאדי. עוד צוין בדו"ח, כי על גג הבית יש צלחת.

מעבר לטענה של הנתבעים כי הם אינם מחזיקים במכשיר טלוויזיה וכי התובעת עושה דין לעצמה, שעה שהיא פונה בדרישות סתמיות ותוך אי ביצוע המצאות כדין, התייחסו הנתבעים למכתב שנשלח בזמנו על ידי הנתבע מס' 1 לרשות השידור, נושא תאריך 15.9.08 וכך נאמר באותו מכתב :

"1.הנני איש דתי, אין בחזקתי מכשיר טלוויזיה כלשהו ומעולם לא רכשתי ו/או החזקתי מכשיר טלוויזיה כלשהו.

2.אין לי בית ו/או דירה משלי והנני להצהיר כי אני מתגורר אצל אבי ואני לא מחזיק במכשיר טלוויזיה כלל וכלל. "

בתצהירו שהוגש בבקשת רשות להתגונן, לא ציין הנתבע מס' 1 את עובדת היותו אדם דתי, דבר שהוא תמוה מאוד, לאור העובדה שזוהי אחת הטענות המשמעותיות במכתבו הנ"ל, לעניין אי החזקת טלוויזיה.

וכך ציין, בין השאר, הנתבע מס' 1 בתצהירו בסעיף 2 :

"...התביעה הינה תביעה טורדנית, קנטרנית וחסרת כל עילה מאחר והמבקשים הינם בני זוג מחוסרי דיור, אין להם בית, מתגוררים בחדר וחצי בבית הוריו של המבקש מס' 1, לאחר שהתחתנו בשנת 2005 ומנהלים אורח חיים ומשק בית בבית ההורים. אינם מחזיקים מכשיר טלוויזיה ואביו של המבקש מס' 1 משלם אגרת טלוויזיה, כנדרש ממנו, לפי מיטב ידיעתם".

עיננו הרואות, כי אין מילה וחצי מילה לגבי העובדה שמדובר בנתבע או בנתבעים שהם אנשים דתיים. זאת ועוד, על פי המכתב שנשלח, למעשה, מעולם לא רכשו הנתבעים או הנתבע מס' 1 מכשיר טלוויזיה, אבל על פי אישור סוחרים שהוצג, הנתבע מס' 1 רכש שני מכשירי טלוויזיה ואם נבוא ונאמר לגרסת הנתבע מס' 1, כי מכשירים אלה הועברו לאביו ו/או שולמו על ידי אביו, היה על הנתבע מס' 1 להביא את אביו לעדות ו/או להמציא תצהיר בעניין או מכל מקום, לציין זאת מפורשות, דבר שלא נעשה. אילו לא היה לנתבעים מה להסתיר, חזקה עליהם שהיו עושים מאמץ על מנת שהעניין בביקור הבית האחרון ייבדק וניתן יהיה לראות שאינם מחזיקים מקלט טלוויזיה. הניסיון לבוא ולטעון, כי היה צריך לתאם איתם טלפונית אינו נכון, שכן, מדובר בביקור פתע הנועד להגיע לחקר האמת. גם אם הנתבעת מס' 2 חששה מכניסת גבר זר, נציג רשות השידור, לביתה, היה עליה לנסות ולהשיג את הנתבע מס' 1 טלפונית ולעשות כל מאמץ על מנת לאפשר את בדיקת טענותיהם כי אינם מחזיקים מכשיר טלוויזיה.

יש לציין עוד, כי מדובר בבני זוג הגרים ביחידה נפרדת, על פי הבניין שצולם על פי בקשתי בביקור האחרון והדבר רק מחזק את הסבירות שהם מחזיקים מקלט נפרד, ללא כל קשר לאביו של הנתבע מס' 1. אציין, כי מרבית טענות אביה של הנתבעת מס' 1, אשר הגם שאין לו מעמד בתיק זה, אפשרתי לו לטעון בהרחבה, לא היו רלוונטיות כלל לצורך הדיפת התביעה וגם לא הוכחו לעניין המצאת או אי המצאת כתבי בית דין וכן, לעניין התנהלותה של הרשות, אשר לא מצאתי בהתנהגותה בתיק זה כל דופי.

מכל המקובץ דלעיל, הוכח במשפט, ומכל מקום, הגנתם של הנתבעים הייתה מלאת סתירות ופרוצה, כאשר הנתבעת מס' 2 כלל לא הובאה לעדות (אם כי אינני זוקף עניין מסוים זה לחובתם) ודין התביעה, איפוא, להתקבל.

הנתבעים ישלמו לתובעת את סך התביעה בסך של 2,497 ₪, המתייחס לשנת 2005- מחצית שנייה ועד 2009- מחצית ראשונה ובתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 700 ₪ כולל מע"מ.

סכום זה ישלמו הנתבעים לתובעת תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן היום, י"ז אדר ב תשע"א, 23 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: