רשות השידור/ המשרד הראשי נ' ג'בארין

החלטה

החלטתו של רשם ההוצאה לפועל מיום 17/12/2012 קבעה, כי ההתנגדות הוגשה באיחור, ועמה גם בקשה להארכת מועד. עוד נקבע בה, כי המועד האחרון להגשת ההתנגדות, בלא להיזקק לארכה, חל ביום 30/11/2012.

בקשת המבקש נסמכת בתצהירו התמציתי, בו מוצהר: "...קיבלתי את האזהרה ביחד עם כתב התביעה בתיק לעיל רק ביום 29.11.2012...". מייד לאחר מכן, כך מצהיר המבקש, פנה לעו"ד שיטפל בעניינו.

לתשובת המשיבה מיום 17/02/2013 צורפו אישור מסירה ותצהיר מוסר.

התשובה מציינת, כי ביום 31/10/2012 נמסרה האזהרה לחייב לידי אמו, שסירבה לחתום על אישור המסירה. "... על כן, היה למבקש די זמן להגיש את התנגדותו, אך לא עשה כן, אם כך אין לו אלא להלין על עצמו...".

משלא הצביע על טעם כלשהו, ממילא אף לא על "טעם מיוחד", אין מקום להארכת מועד. עוד מציינת המבשיבה, כי בניגוד לטענות המבקש כי אינו מחזיק במכשיר טלביזיה, בידיה עובדות המראות אחרת.

מענה המבקש לתשובה הנ"ל, מיום 03/04/2013 מציין, "...כי תצהירו של הדוור מיום 02.11.2012, וכן אישור המסירה מיום 31.10.2012 מטעם המשיבה הינם מוטעים ושקריים ואין להם כל אחיזה

במציאות..."

הוסיף המבקש בתשובתו והדגיש, "כי אמו הינה זקנה אשר סובלת ממחלות פסיכיאטריות ואיננה כשירה אשר מתגוררת בבית לבדה רחוק מביתו של המבקש והיא מלווה כל הזמן ע"י מטפלת (עובדת זרה) , מה עוד אמו של המבקש הינה נכה בשיעור % 100 ומשותקת למיטה ולא יכולה לזוז".

עיון באישור המסירה, כמו גם בתצהיר המוסר מגלה, כי רישום חודש המסירה אינו תקין, במובן זה שתחילה נרשם חודש מסויים, ולאחר מכן, תוקן חודש המסירה, כך שנראה הצילום כמציין את יום 31/10/2012, כמועד בו פגש המוסר באם המבקש.

בתצהיר המוסר, ניכר בבירור, כי חודש המסירה שנרשם לראשונה, היה 11, והוא תוקן בכתב יד, ל-10.

בולט ביותר, היעדרו של מסמך כלשהו בבקשת המבקש, כסימוכין למצבה המתואר של האם, זה הבא לראשונה לידי ביטוי במענה לתשובת המשיבה.

בולטת ביותר התעלמות המשיבה מתיקון חודש המסירה על גבי אישור המסירה והתצהיר.

מעבר לכל אלו:

איני סבור כמשיבה, כי המסירה שיישם המוסר מטעמה, עומדת בהוראות הדין:

תקנה 476 בתקסד"א מורה: "המצאתו של כתב בי-דין היא במסירתו או בהושטתו של עותק או העתק הימנו, לפי הענין, חתומים כדין, והוא כשאין הוראה אחרת בתקנות אלה."

תקנה 477 לתקנות דלעיל מציינת: "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו,..."

ניתן לחרוג מדרך המלך, וליישם המצאה בהתאם לסיפא של תקנה 476, כגגון מסירה באמצעות "בן משפחה הגר עימו", אולם זאת, אך לאחר שניסה המוסר, באופן סביר, למסור למבקש עצמו, והדבר לא צלח.

לא מצאתי בתצהיר המוסר, כי נעשה מצידו ניסיון כלשהו, לישם מסירה למבקש עצמו.

מכל האמור לעיל, אני מוצא לנכון להאריך המועד להגשת התנגדות, עד למועד הגשתה בפועל.