רשות השידור/ המשרד הראשי נ' ברקאן ואח'

החלטה

בפני בקשה לביטול ההחלטה שניתנה ביום 02/05/13, במסגרתה נמחקה התנגדות המבקש בהעדר תשובה וכן, התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

אליבא דמבקשים יש מקום להורות על ביטול ההחלטה מיום 02/05/13. לגישתם, לא הגישו תשובה מטעמם "עקב נסיבות אישיות ומשפחתיות שלא אישפרו הגשת תשובתם במועד". באשר לעילות ההגנה נטען, כי עסקינן בתביעה שעילתה התיישנה, שכן בשנת 2009 הוגשה לראשונה תביעה בגין חיובי אגרה לשנת 1993. מכאן, שאף אם נפלה טעות או מחדל מצדם, דבר המוכחש, אין בכך כדי למנוע מהם את זכותם ליומם בפני בית המשפט. בכל הנוגע למועד הגשת הבקשה נטען, כי לא ניתן היה להגיב במועד שהוקצב, וזאת לנוכח מצבו הבריאותי של המבקש ומאחר שהמבקש ציין בפני ב"כ, שיש ברשותו מסמכים נוספים שהוא מבקש לצרפם. במילותיהם, "עיקר השיהוי בהגשת הבקשה לביטול החלטה טמון בסיבות טכניות ותו לא מאחר שלא ניתן היה להכין תצהיר כנדרש מטעם (המבקשים)".

המשיבה התנגדה לביטול ההחלטה. לדידה, למבקשים ניתנו הזדמנויות חוזרות ונשנות להתייחס עניינית לטענותיה, אך למרות שההחלטות הומצאו למשרד ב"כ, לא הוגשה תשובת המבקשים. המשיבה הוסיפה וטענה, כי המבקשים לא הגישו בקשתם במועד הקבוע בדין.

תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הדנה בביטול החלטה על פי צד אחד קובעת את שלהלן: "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים...".

שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט בבואו לשקול ביטול החלטה כאמור: סיבת המחדל וסיכויי ההליך. לצד שיקולים אלה, קיים שיקול נוסף שהוגדר בפסיקה כמעין "שיקול על", שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול החלטה והוא, זכות הגישה לערכאות. על בית המשפט לבחון האם הסנקציה של הותרת ההחלטה על כנה היא מידתית בנסיבות העניין והאם לא ראוי להפעיל סנקציה אחרת, פחותה בחומרתה, כגון הושתת הוצאות (רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן).

ומן הכלל אל הפרט.

במקרה שבפני המבקשים אכן התנהלו באופן רשלני. לו זקוקים היו הם לפרק זמן נוסף להגשת תשובתם, באפשרותם היה לעתור לאורכה, אך זאת לא עשו המבקשים. עם זאת, לנוכח הנטען אין לראות בהתנהלותם כזלזול בהליך או בהתעלמות מדעת ואין למנוע מהם את יומם בפני בית המשפט, כאשר ניתן לפצות את המשיבה בהוצאות בגין התנהלותם.

סיכויי ההגנה (ההתנגדות):

על מנת שבית המשפט לא ישחית את זמנו לריק, נדרשים המבקשים להצביע על סיכוייהם לזכות במשפט, באם תבוטל ההחלטה.

אליבא דמבקשים, מעולם לא קיבלו לידיהם את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל. לטענתם, האזהרה הומצאה לבית אביה של הנתבעת 2 (שאינו מתגורר עם המבקשים), כאשר מכתב התראה כלל לא נשלח לכתובתם, בניגוד לחובת המשיבה עפ"י דין. לגופה של התנגדות נטען, כי המבקשים מעולם לא החזיקו במקלט טלוויזיה, בין השאר מטעמי דת. מקלט הטלוויזיה בגינו ננקטו ההליכים ע"י המשיבה, הינו מקלט שהמבקש קיבל במתנה והועבר לקרובי משפחתו עוד באותה השנה.

המשיבה התנגדה לבקשה להארכת מועד וטענה, כי הבקשה הוגשה באיחור ניכר, למרות שהאזהרה הומצאה לכתובתם הרשומה של המבקשים כבר ביום 26/05/09. יתרה מכך, המבקשים קיבלו את כתב התביעה באמצעות ב"כ ביום 26/12/12, אך הגישו את ההתנגדות רק ביום 28/01/13, קרי- לאחר חלוף המועד הקבוע בדין.
לחילופין טענה המשיבה, כי תסכים להארכת המועד להגשת ההתנגדות, בכפוף לתשלום הוצאות בפועל.
באשר לסיכויי ההגנה, לגישת המשיבה אין למבקשים כל סיכוי לזכות בהליך. המבקשים מאשרים כי רכשו טלוויזיה, החזיקו בה ומסרו אותה לקרוביהם. בבקשתם לא נטען, כי הודיעו לרשות השידור על העברת המקלט מרשותם. לגישת המשיבה- "נטל השכנוע חל על המבקשים שפעלו כדין או כי אינם חבים באגרה עבור אותה טלוויזיה, או כי הודיעו כנדרש על הוצאת הטלוויזיה מרשותם- אך בשלב זה לא עמדו המבקשים בנטל".
לחילופין, יש להתנות החלטה שאינה דחיית הבקשה, בתשלום הוצאות או בהפקדת מלוא סכום החוב.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי ספק האם האזהרה הומצאה כדין למבקשים וזאת, בהינתן ועל אישור המסירה חתום אבי המבקשת, שאינו מתגורר עם המבקשים. יתרה מכך, הטענה למועד מסירת כתב התביעה למשרד ב"כ, נטענה ללא כל תימוכין. לנוכח האמור, על פניו ובהעדר המצאה כדין, ההתנגדות הוגשה במועד הקבוע בדין.

אף אלמלא הגעתי למסקנה כאמור, היה מקום להורות על הארכת מועד להגשת ההתנגדות. כידוע, בשאלת הארכת המועד נכתב רבות, כאשר על בית המשפט ליתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיבה בהוצאות בגין מחדליהם הדיוניים של המבקשים. לעניין האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים בכל הנוגע לבקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות נפסק, כי:

"המשיבה לא זכתה בפסק דין לאחר התדיינות בבית המשפט. המדובר בהליך של ביצוע שטר שהינו בבחינת פסק דין על תנאי, כאשר התנגדות הינה ההזדמנות הראשונה של החייב להציג את הגנתו כנגד ביצוע השטר, ולפיכך, בדומה לשיקולים בעת ביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה, יש לתת משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות של בעל הדין (ולבחון את סיכויי הגנתו) ופחות לאינטרס הזוכה בסופיות הדיון" (הדגשה במקור)(ער (קריות) 23-07 אחים רחמני בע"מ ואח' נ' טמבור בע"מ. פורסם בנבו. ניתן ביום 13/04/09).

באשר לטעמי ההתנגדות, המדובר במקלט טלוויזיה משנת 1993, אשר החיוב בגינו הינו לשנים 2001-2007. המשיבה טענה ש"נטל השכנוע חל על המבקשים שפעלו כדין או כי אינם חבים באגרה עבור אותה טלוויזיה, או כי הודיעו כנדרש על הוצאת הטלוויזיה מרשותם- אך בשלב זה לא עמדו המבקשים בנטל", אלא שבשלב זה של ההליך לא ניתן לקבוע, כי נעלה מספק שאין למבקשים כל סיכוי להוכיח את טענותיהם.

"הליך סדר הדין המקוצר נועד למנוע דיוני סרק מקום בו ברור הדבר ונעלה מספק כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ([פורסם בנבו], 1.5.2006); ע"א 1471/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' רבינוביץ ([פורסם בנבו], 6.3.2008); ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט(3) 41, 47 (2004); ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עיריית חולון, פ"ד נג(1) 390, 400 (1996); יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 675 (מהדורה שביעית 1995)). גם הגנה דחוקה שסיכויה להדוף את התביעה קטנים תזכה את הנתבע ברשות להתגונן. בית המשפט לא יבחן לשם כך את טיב ראיותיו של הנתבע ולא יבדוק כיצד יצליח להוכיח את הגנתו, כל עוד תצהירו מגלה את פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את הגנתו (עניין עגיב יעוץ וניהול בע"מ, עניין אלפי)" (ע"א  620/06 חברת טימאט קאופמן סילבר נ' גיימס אטלי, פורסם בנבו. ניתן ביום 18/11/08).