רשות השידור/ המשרד הראשי נ' ברכה רחל בוחניק

פסק דין

לפני תביעה כספית על סך של 3,164 ₪ בגין אי תשלום אגרה עבור החזקת מקלט טלוויזיה.

טענות הצדדים

התביעה מתייחסת לשנים 2004 עד 2008 כולל. התובעת טוענת כי הנתבעת החזיקה טלוויזיה בכל הזמנים הרלוונטיים לתביעה ולא שילמה את האגרה כנדרש לפי חוק רשות השידור, התשכ"ה-1965 ולפי תקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה) התשמ"א-1981.

הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי היא התגוררה עם אמה (הגב' חוה בראונשטיין), שהנה ניצולת שואה הפטורה מתשלום אגרה וכי היא רכשה מכספי אמה טלוויזיה עבורה. הטלוויזיה התקלקלה כאשר אמה הייתה על ערס דווי ולאחר פטירתה, הטלוויזיה הושלכה והנתבעת גרה מאז עם בעלה וחמותה בכתובת אחרת (רח' גבע 11 נתניה).

דיון

בישיבה המקדמית, הסתבר כי לפי טענת הנתבעת, היא התגוררה עם אמה תחילה ברח' אירוס ארגמן ולאחר מכן ברח' יעקב דורי ולבסוף ברח' בארי, שם נפטרה אמה. לטענתה, היא התגוררה עם אמה וסעדה אותה.

התובעת מנגד טענה כי הכתובת הרשומה על שם הנתבעת במשרד הפנים מזה שנים רבות והחל משנת 2000, הנה רח' דורי יעקב ואילו כתובת אמה לפי משרד הפנים הנה ברח' אירוס ארגמן. הצדדים הסכימו כי הנתבעת תצרף לתיק אסמכתאות בכתב לכך שהיא התגוררה ברח' בארי עם אמה בשנים נשוא התביעה (2004 – 2008). לאחר שהנתבעת פעלה כאמור, הצדדים הסכימו כי בית המשפט ייתן פסק דין לפי החומר שקיים בתיק ועל יסוד סיכומים בכתב, ללא חקירות נגדיות.

התובעת טוענת כי הוכח שהנתבעת רכשה מכשיר טלוויזיה והנתבעת לא עמדה בחובת ההודעה על הפסקת החזקת מקלט מכוח סעיף 6 לתקנות רשות השידור (אגרה בעד החזקת מקלט טלויזיה), התשמ"א-1981. התובעת טוענת כי הרישומים במשרד הפנים מעידים על העדר חפיפה בכתובות של הנתבעת ואמה. עוד טוענת התובעת כי לבד מחשבון טלפון נייד, לא צורך מסמך כלשהו שמעיד על משלוח מכתבים אל הנתבעת לכתובת ברח' בארי, שם לפי טענת הנתבעת היא התגוררה עם אמה. התובעת טוענת כי הנתבעת טענה בדיון האחרון שהיא לא קיבלה מכתבים לכתובת ברח' בארי, אלא רק תלושי שכר ואילו תלושים אלה לא הומצאו כראיה למרות שניתנה לה הזדמנות להמציאם. גם אישור מבעל הדירה שהשכיר לנתבעת ולאמה את הדירה לא המציאה הנתבעת. הנתבעת מנגד טוענת כי יש לדחות את התביעה על רקע המסמכים שהיא המציאה והצהרתה.

לאחר שעיינתי בחומר הראיות והתרשמתי מטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. השאלה היחידה שעלי להכריע בה בתיק זה הנה האם הנתבעת התגוררה יחד עם אמה בתקופת החוב נשוא התביעה, אם לאו. ככל שהתשובה לכך תהיה חיובית, הרי שאין מחלוקת בין הצדדים כי דין התביעה להידחות.

מעיון בחומר שהוצג על ידי הנתבעת, עולה כי קיימים מספר מסמכים אשר תומכים בכך שהנתבעת ואמה התגוררו יחדיו בכתובת הנטענת על ידי הנתבעת (רח' בארי 79 בנתניה). הנתבעת צירפה מעטפה מאת קרן הפנסיה עמיתים, שממוענת אל אמה בכתובת הנ"ל. כמו כן, צירפה מסמך רפואי מקופת חולים, הרלוונטי לתקופת התביעה (28.11.07), שבו נרשמה הכתובת האמורה ככתובתה של הנתבעת. כן צורף חשבון של חברת פלאפון מחודש ינואר/פברואר 2008, הממוען אל אלון ו/או עזרא ברכה בכתובת הנ"ל. בנוסף צורפו הצהרות בכתב יד של אנשים המכירים את אמה של הנתבעת ואת הנתבעת (ידידי המשפחה ועובדת סיעודית) ואשר לפיהן הנתבעת התגוררה עם אמה בכתובת הנטענת בתקופה הרלוונטית לחוב נשוא התביעה. כמו כן, צורף טופס פרישה מעבודה על שם הנתבעת ובו מופיעה הכתובת הנטענת ככתובתה.

הרישום במשרד הפנים של כתובת הנתבעת במקום אחר (רח' דורי יעקב 7) ושל כתובת אמה (ברח' אירוס ארגמן) יכול להקים לכל היותר חזקה שניתנת לסתירה, אולם אינו מהווה ראיה ישירה או חלוטה בדבר מקום המגורים בפועל של הנתבעת ואמה. הנתבעת גם נתנה הסבר על מקומות המגורים במהלך השנים וציינה כי תחילה התגוררו היא ואמה ברח' אירוס ארגמן ולאחר מכן בר' יעקב דורי ולבסוף ברח' בארי ועם פטירתה של אמה, עברה הנתבעת לגור עם בעלה וחמותה ברח' גבע (עמ' 2 פר' 26.5.10 בש' 7 – 16). עדותה של הנתבעת לפני בעניין זה הייתה אמינה עליי.

מאחר והתובעת הסכימה להגשת סיכומם בעל-פה ללא חקירות נגדיות, המסמכים האמורים אשר מעידים כי הנתבעת ואמה התגוררו יחדיו בכתובת הנטענת בתקופה הרלוונטית לחוב נושא התביעה, ועדותה של הנתבעת בעניין זה לפני, לא נסתרו.

אמנם, נכון הדבר כי בעדותה לפני ביום 26.5.10, ציינה הנתבעת כי לא קיבלה מכתבים לרח' בארי למעט תלושי שכר מהעבודה ותלושים אלה דווקא לא הוצגו כראיה. אולם מנגד, צורפו כל האסמכתאות האחרות שהזכרתי לעיל. המשקל הראיתי של הצהרות ידידי המשפחה ושל עובדת הסיעוד וכן העובדה שבקופת חולים כתובת הנתבעת רשומה כרח' בארי וכך גם בטופס הפרישה מהעבודה, הנו משמעותי וגובר על המשקל הנגדי של התהיות שהעלתה התובעת בסיכומיה.

סוף דבר

לפיכך, התביעה נדחית. מאחר והנתבעת הסכימה גם בסיכומיה שהתביעה תידחה ללא צו להוצאות, איני מחייב את התובעת בהוצאות כלשהן.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"א, 12 ספטמבר 2010, בלשכתי.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: