רשות השידור/ המשרד הראשי נ' אסדי

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סכום קצוב.

התובעת – רשות השידור טוענת כי הנתבע מחזיק ברשותו במקלט טלויזיה ומשכך הוא חייב בתשלום אגרת טלויזיה כחוק, בהתאם לסעיף 28א לחוק רשות השידור. התובעת טוענת כי על אף התראות אשר נשלחו לנתבע, הוא לא סילק את חובו העומד ע"ס של 4,547 ₪ נכון ליום הגשת התביעה ומכאן תביעתה זו אשר בפני.

הנתבע מכחיש כי הוא חב לתובעת דבר וטוען כי היה ויתברר כי מדובר בחוב משנת 2002 כטענת התובעת, הרי שחלה עליו התיישנות. לטענת הנתבע, אין לו והוא לא החזיק ברשותו מקלט טלויזיה מעולם, בעבר כבר שלח לתובעת מכתב בו הוא מודיע כי אין ברשותו מקלט ומאז לא קיבל מן התובעת כל הודעה בעניין זה עד אשר ננקטו כנגדו הליכים במסגרת הוצאה לפועל.

דיון :

מטעמה של התובעת העיד מר מיכאל פרץ, מנהל סניף טבריה של רשות השידור. מר פרץ העיד כי במסגרת עבודתו, קיבל לידיו דו"ח סוחרים המפרט רכישות מקלטי טלויזיה אשר בוצעו וביניהם נמסרה לו חשבונית רכישת מקלט טלויזיה עליה הופיע שמו של הנתבע ומספר תעודת הזהות שלו, כמו גם שמו של אבי הנתבע, אשר נפטר בינתיים ושמה של אחותו הואילה. אותה חשבונית נושאת תאריך רכישה 30/4/02 (ראה נספח ב לת/1).

הנתבע טען להתיישנות החוב המוכחש, ברם מן המסמכים אשר צורפו להתנגדות אשר הגיש הנתבע עצמו בלשכת ההוצאה לפועל, עולה כי התובענה כנגדו הוגשה כבר ב 11/1/09, כך שאין מקום לטענת הנתבע בגין התיישנות.

מר פרץ הוסיף והעיד כי חיובו של הנתבע בוצע על בסיסה של החשבונית האמורה וכי כאשר הנתבע כתב אליהם מכתב בשנת 2007 בו טען כי לא החזיק מעולם מקלט, נבדקה טענתו ונשלחו אליו תשובות המודיעות לו כי עניינו נבדק וכי עליו להסדיר את חובו (ראה ת/2 ות/3). עוד העיד מר פרץ, כי נבדק אף עניינה של אחות הנתבע, היות והנתבע טען בפניהם כי מדובר במקלט טלויזיה אשר נרכש עבור האחות לרגל נישואיה, בידי אביו של הנתבע. מר פרץ הציג את הסכם הפשרה אליו הגיעו התובעת ובעלה של אחות הנתבע במסגרת תביעת התובעת כנגדם, אודות אחזקת מקלט טלויזיה (ת/4) והצביע על כך שהדבר סותר את טענת הנתבע לפיה מקלט הטלויזיה נרכש עבור אחותו כמתנת חתונה בידי אביו. מר פרץ נותר איתן בעדותו זו, אשר נתמכה כאמור במסמכי רכישת מקלט הטלויזיה ובפרוטוקול הדיון ת/4 ולא נסתרה אף בחקירתו הנגדית. יתרה מזו, מר פרץ אף טרח והביא אסמכתא לכך שהגב' הואילה (אחות הנתבע) נשואה למי אשר כנגדו הוגשה תביעת התובעת בגין אחזקת מקלט טלויזיה (ת/5).

ראיות אלו, אינן מתיישבות עם טענת הנתבע כי מקלט הטלויזיה האמור בחשבונית הרכישה הנושאת את שמו ומספר תעודת הזהות שלו, הועבר לאחותו כמתנה לנישואיה. אם האחות ובעלה טוענים כי אין בחזקתם מקלט בפני בית משפט השלום בקריות (ת/4) היכן איפוא, מצוי אותו מקלט אשר נרכש לטענת הנתבע, עבור אחותו והועבר אליה. אין זאת אלא כי נשמט הבסיס מתחת לטענותיו של הנתבע בעניין.

עדותו של הנתבע בעניין זה הותירה רושם בלתי מהימן לחלוטין. כאשר נשאל הנתבע באם היה מקלט טלויזיה בבית אביו בו התגורר ולו לפרקי זמן קצובים, השיב הנתבע "לא יודע אין לי מושג" (ראה עמ' 8 שורה 4 לפרוטוקול). היעלה על הדעת כי אדם יתגורר בבית הוריו ולא ידע באם יש ברשותם מקלט טלויזיה אם לאו ? תשובה תמוהה זו מדברת בעד עצמה.

לא היתה זו התמיהה היחידה אשר עלתה מעדות הנתבע. כאשר נשאל הנתבע באשר לזהות בעלה של אחותו הוא השיב כי אינו יודע מיהו, הוא אינו מכיר אותו והוא אינו יודע אם אחותו מתגוררת עם בעלה והדבר אינו מעניין אותו (ראה עמ' 9 שורות 3-10 לפרוטוקול). סביר היה כי הנתבע המבקש לבסס טענתו בדבר אחזקתה של אחותו במקלט הטלויזיה, יביא את אחותו לעדות או לכל הפחות יגבה תצהיר ממנה אלא שלשאלה מדוע לא הובאה האחות לעדות השיב הנתבע "לא יודע. אני לא מעניין אותי מה אחותי אומרת. להביא או לא להביא תצהיר. מעניין אותי אני עצמי." (ראה עמ' 10 שורות 9-11 לפרוטוקול).

לעומת עדה זו אשר קרובה לנתבע ועל הנקלה יכול היה להביאה לעדות אך בחר שלא לעשות כן על כל המשתמע מכך, טרח הנתבע והביא לעדות את הסוחר – מר סנאללה שאקר, ממנו רכש לטענת הנתבע, אביו המנוח של הנתבע, את מקלט הטלויזיה עבור האחות. אותו סוחר ביקש לסייע בידי הנתבע והעיד כי האב המנוח היה הרוכש ושם הנתבע ומספר הזהות שלו הופיעו בחשבונית אך ורק משום שכרטסת הלקוחות נפתחה בעבר על שם הנתבע. כהוכחה לדברים אלו הביא מר סנאללה חשבונית נוספת מיום 1/9/01 במסגרתה רכש הנתבע מערכת DVD עבור עצמו (ראה נ/2). דומני כי הדברים מדברים בעד עצמם. מכשירי DVD מופעלים באמצעות מסך ומקלט טלויזיה ואם רכש הנתבע מכשיר שכזה כפי שמעידה החשבונית שהציג מר סנאללה, אין זאת אלא כי בחזקתו של הנתבע היה מקלט טלויזיה, על אף הכחשתו.

יתרה מזו, מר סנאללה על אף רצונו הטוב לעזור לנתבע, לא יכול היה לאשר כי הוא עצמו ערך את הזמנת מכשירי החשמל עבור הנתבע, אביו ואחותו והעיד כי יתכן שעשה זאת העובד הנוסף שבחנות – מר נאסר. כך גם לא הוצגה בפני תעודת המשלוח אשר תעיד להיכן נשלח אותו מקלט טלויזיה בדיוק ובידי מי התקבל.

עדות זו מעמידה את עדות הנתבע וטענותיו באור עוד יותר בלתי מהימן. הימנעותו מהבאת אחותו לעדות, בה בעת כי טרח ואיתר את בעל חנות החשמל והביאו לעדות, מדבר אף היא בעד עצמה. אני קובעת איפוא כי אין ליתן אמון בעדות הנתבע והדברים נאמרים, לפנים משורת הדין, בלשון עדינה במיוחד.

התובעת מצידה הוכיחה טענותיה באמצעות הגשת חשבונית הרכישה של מקלט הטלויזיה בה מופיע שם הנתבע ומספר תעודת הזהות שלו וכעולה מן הראיות אשר הוגשו בפני, דוגמאת החשבונית בגין רכישת מכשיר DVD ועדות מר פרץ מטעמה על כלל האסמכתאות אשר הגיש.

מאחר והנתבע לא הגיש דיווח כדין על רכישת מקלט הטלויזיה בעת שנרכש, הרי שבהתאם להוראותיו של סעיף 5(ב) לתקנות רשות השידור יש לראות את מועד הרכישה כמועד שנת יצורו של מקלט הטלויזיה ולפיכך חובו של הנתבע הינו כאמור בכתב התביעה אשר הוגש ללשכת ההוצאה לפועל בתיק 02-05464-09-2.

סוף דבר,

התביעה מתקבלת במלואה. התובעת רשאית לשפעל הליכים במסגרתו של תיק ההוצאה לפועל דלעיל ולפעול כנגד הנתבע לגביית מלוא החוב הנקוב בתיק ההוצאה לפועל.

כן יישא הנתבע בהוצאות התובעת בסך 1,000 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתן היום, י' סיון תשע"ג, 19 מאי 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: