רשות הפיתוח נ' שמסיה ואח'

פסק דין

1.בשנת 2006, בעת הגשת כתב התביעה, היתה התובעת בעליו של מבנה מגורים בעכו אשר הוכרז ביום 19.3.03 על ידי העירייה כמבנה מסוכן ואשר זקוק לעבודות תיקון.

בשלהי שנת 2003 בוצעו עבודות תיקון בנכס ולטענת התובעת חלקם של הנתבעים בתיקונים

הגיע לסך של 7,597 ₪.

התובעת טענה כי הנתבעים שילמו חלק מזערי בלבד מעלות התיקונים וחובם עומד על סך של 4,493 ₪ ובנוסף עומד להם חוב בגין שכירות מוגנת בסך 1,987 ₪.

לפיכך עתרה התובעת לפינוי הנתבעים מהנכס ולתשלום החוב.

2.בחודש מאי 2007 ניתנו פסקי דין בהעדר הגנה, בהם חוייבו הנתבעים בתשלום בגין התיקונים ודמי השכירות המוגנים וכן בפינוי.

בחודש אוקטובר 2007 נמכר הנכס לחברת קוי יסוד ח.פ. 512168311, אולם הליך זה שבפניי התנהל, כאמור, כאשר התובעת היא עמידר ובשום שלב לא צורפה קוי יסוד כצד להליך.

3.גלגולים שונים עבר תיק זה. פסק הדין אשר ניתן על ידי כב' הרשמת, בוטל על ידה בהמשך, וערעור אשר הוגש על החלטתה זו, נדחה ביום 28.10.10 על ידי כב' הש' פרידמן, אשר הורה על מתן רשות להתגונן אך ורק בשאלה האם הושגה הסכמה מול מי מגורמי עמידר או קוי יסוד לפיה במידה וישולם החוב כפי שנעשה בפועל, תמחל עמידר או קווי יסוד בנעליה, על הזכות לפינוי.

יודגש כי אותה הסכמה נטענת ניתנה רק בשלבים מאוחרים, לאחר מתן פסק הדין כמובן, בחודש יולי 2009, כאשר הנתבעים שילמו את מלוא סכום החוב, כנטען באותו שלב, סך של 22,000 ₪.

הנתבעים טוענים בתצהיר מטעמם כי שילמו את חובם לתובעת בסך 22,000 ₪, על פי שוברי תשלום שהנפיק מר יחיאל ברומי מטעם התובעת (סעיפים 8, 11 לתצהיר הנתבע 3).

מר ברומי, רכז שטח ודמ"פ אצל התובעת, מאשר בעדותו כי אכן הנפיק שוברים לנתבעים ומעיד כי "קיבלתי את ההוראה להפיק את השובר מחשבת אגף ר"פ" (פרוטוקול, עמ' 5, שורה 3).

בעלי התפקיד אצל התובעת אשר העידו בפניי, לא טענו דבר כנגד טענת הנתבעים כי שילמו את מלוא החוב, והדבר אף לא הועלה בכתבי הטענות מטעמם, ומכאן שאין מחלוקת כי החוב, בסך 22,000 ₪ אכן שולם על ידי הנתבעים.

יוצא כי הסעד היחיד שנותר לדיון הוא סעד הפינוי.

והשאלה היחידה שנותרה לדיון, בהתאם להחלטת כב' הש' פרידמן, היא האם בחודש יולי 2009, לאחר המועד בו ניתנו פסקי הדין בתיק, הושגה הסכמה מול מי מגורמי עמידר או קוי יסוד לפיה במידה וישולם החוב כפי שנעשה, תמחל עמידר או קווי יסוד בנעליה, על הזכות לפינוי.

4.ביום 1.3.11 קיבלתי את טענת התובעת כי המדובר בטענה של "הודאה והדחה" והוריתי על היפוך סדר הבאת הראיות.

אחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפניי, סבורה אני כי הנתבע עמד בנטל והוכיח כי הובטח לו על ידי התובעת, כי תמחל על זכותה מכח פסק הדין לפינוי.

5.אין ספק כי הנתבע ידע היטב כי הנכס נמכר על ידי התובעת לקוי יסוד, שכן מדבריו שלו עולה כי ניהל מו"מ עם קוי יסוד לאחר המכירה (סעיפים 4-5 לתצהירו). חרף זאת, פנה הנתבע אל בעלי התפקידים אצל התובעת ולטענתו, אלו הבטיחו לו כי תשלום סכום החוב הפסוק, יוביל לביטול פסק הדין לפינוי.

נשאלת השאלה האם אכן, כטענת הנתבע, הובטח לו כי פסק הדין לפינוי יבוטל כנגד תשלום החוב הפסוק? אם המענה לכך הוא בחיוב, מה תוקף יש להסכמה שכזו, שהרי בזמנים הרלוונטיים כבר לא היה הנכס בבעלות התובעת, אלא בבעלות קוי יסוד?

6.הנתבע, בתצהירו ובעדותו בפניי, טען כי נדרש מן התובעת לשלם סך של 22,000 ₪ כאשר הובטח לו כי לאחר תשלום הסכום האמור, יבוטל פסק הדין לפינוי. לטענתו, ביום 2.7.09, טרם הנפקת שוברי התשלום, פנה אל משרדי התובעת, אל מר אלי טולדנו ויורם חלפון ועימם סוכם כי מיד לאחר שישלם את הסך של 22,000 ₪, יבוטל פסק הדין לפינוי. מר טולדנו, לטענת הנתבע, התקשר לעו"ד זידאן וביקש כי תבטל את פסק הדין אם ישלם הנתבע את מלוא החוב.