רשות הפיתוח נ' טנוס ואח'

החלטה

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה.

1.המבקשים הם דיירים מוגנים בבית ברחוב חנה סנש, לוד (להלן: הבית). המשיבה היא בעלת הבית. המבקשים צברו לכאורה חוב כספי למשיבה שמקורו באי תשלום דמי שכירות משך תקופה מסוימת. המשיבה הגישה תביעה כספית לתשלום החוב האמור וכן תביעה לסילוק יד. התביעה לסילוק יד נשענת על אי תשלום דמי השכירות כאמור ועל כך שמביקור נציג המשיבה התברר כי הבית ננטש.

2. המבקשים לא התגוננו כנגד התביעה ועל כן ניתן נגדם פסק דין על יסוד כתב התביעה. הבקשה למתן פסק דין התבססה על אישורי מסירה של כתב התביעה אליהם צורף תצהירו של המוסר, מר חלמסקי. בתצהיר צוין כי המבקשים לא אותרו בבית אלא בכתובת אחרת (בלפור 2, לוד) ושם הומצא כתב תביעה ל"מורשה" מטעמם אשר סירב לחתום על אישור המסירה. אין בתצהיר הבהרה באשר למיהותו של המורשה וקירבתו למבקשים.

3.המבקשים הגישו בקשה זו לביטול פסק הדין מתוך חובת הצדק ולחלופין מתוקף שיקול דעת בית המשפט. לדעתם יש לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק שכן המבקשת, גב' פרסן טנוס, נפטרה כ-18 שנים לפני מועד הגשת הבקשה ואילו המבקש, מר חנא טנוס, הינו אסיר משך שנים בכלא "צלמון" ולאחרונה הועבר לכלא אחר וזאת מבלי שביקר בבית כל אותה עת. למבקשים, מדגישה ב"כ, לא היה כל מען אחר זולת הבית. לעניין סיכויי ההגנה נטען כי הבית ננטש לא מתוך רצון או כוונה אלא מתוך כורח הנסיבות (פטירת המבקשת ומאסר המבקש על פי פסק דין בית המשפט). עוד נאמר לעניין החוב הכספי כי בעקבות ליקויים שונים שהיו בבית סיכמו המשיבה והמבקש כי הבית ישופץ על ידי המבקש ממקורותיו ודמי השכירות העתידיים יקוזזו מתוך חלקה של המשיבה בשיפוצים. המבקש טוען כי הבית שופץ אולם לא הספיק להסדיר את גובה הסכום שייחשב לזכותו על פי הסיכום עם המשיבה.

4.המשיבה טוענת בסיכומיה כי המבקש לא התייצב על מנת להיחקר על התצהיר אותו נתן בתמיכה לבקשה ועל כן יש למחוק תצהיר זה. עוד נאמר כי לא הובאו אסמכתאות לכך שמר אדוארד טנוס, שהתייצב לדיון בבקשה, הגיש בקשה למינויו כאפוטרופוס המבקש. עוד נטען כי משום שלא היה בידי מר אדוארד טנוס צו למינויו כאפוטרופוס המבקש הרי שהוא לא היה מורשה לנהל את הדיון בשם המבקש. לעניין טענות קיזוז חלקה של המשיבה בשכר הדירה נאמר כי אלה טענות בעלמא וטענות בעל-פה כנגד מסמכים בכתב, מה עוד שהטענה כשהיא באה מפיו של מר אדוארד טנוס היא עדות מפי השמועה. נטען עוד כי הבקשה לביטול פסק דין הוגשה באיחור; כשלוש שנים לאחר מתן פסק הדין ומבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד.

5. להשלמת התמונה אציין כי במסגרת סבב הסיכומים בבקשה הגישו המבקשים 2 בקשות. האחת, בקשה להתיר להם לצרף כראיה עותק בקשה למינוי אפוטרופוס והאחרת, בקשה לצרף צו בית המשפט למינוי אפוטרופוס. את הבקשה הראשונה דחיתי. את הבקשה השנייה אין כל מניעה לקבל בשים לב לכך שמדובר לכאורה בתעודת ציבורית כמשמעותה בסעיף 29 לפקודת הראיות.

דיון

6.הטענה כי הבקשה לביטול פסק הדין נטענה על ידי המשיבה בעלמא. תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: התקנות) מאפשרת הגשת בקשה לביטול פסק דין תוך 30 יום הנמנים מהמצאת פסק הדין ולא ממועד מתן פסק הדין. לפיכך אין כל רלוונטיות לכך שהבקשה מוגשת לאחר 3 שנים ממועד מתן פסק הדין וברי כי אין בכך די על מנת לקבוע כי הבקשה מוגשת באיחור. משכך קבעתי הרי שיש להתייחס לבקשה כאל בקשה שהוגשה במועד.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה שיש לקבל את הבקשה ולבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק. תקנה 481 לתקנות קובעת כי "באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד משני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה". אם כן, תנאי לחוקיות ההמצאה על פי התקנה האמורה הוא כי בן המשפחה לו מומצא כתב התביעה יתגורר עם הנמען. לטעמי, הוכח בהליך זה כי בזמן הרלוונטי לא יכול היה המורשה עלום השם להתגורר עם מי מן המבקשים. עם המבקשת הוא לא יכול היה להתגורר משום שהמבקשת לא הייתה בין החיים מספר שנים קודם לביצוע ההמצאה. עם המבקש לא יכול היה המורשה להתגורר באופן קבוע משום שהמבקש "התגורר" בבית הסוהר ולא בבית או במען בו בוצעה ההמצאה. מכאן שהמצאת כתב התביעה למורשה לא הייתה כדין. בהתאם דינו של פסק הדין שניתן כנגד המבקשים להתבטל וכך אני מורה.

8.נוכח המסקנה לפיו יש לבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק אין צורך להתעמק בסיכויי הגנת המבקשים. עם זאת, ועל מנת שלא יימצא הנייר חסר אתייחס בקצרה ליתר טענות המשיבה בסיכומיה בהליך זה (אם כי לא בהיבט של סיכויי ההגנה שכן אלה אינם רלוונטיים בשלב זה). גם אם נניח כי היה מקום למחוק את תצהיר המבקש התומך בבקשה אין בכך כדי לאיין את התשתית העובדתית לבקשה וזאת בשים לב שאושרה הגשת תצהירו של אחי המבקש, מר עיד טנוס, אשר גם נחקר על תצהירו. כפי שצוין, יש לקבל לטעמי כראיה את צו בית המשפט הממונה את מר אדוארד טנוס כאפוטרופוס למבקש. משכך, יש לדחות את טענת המשיבה בנוגע לאי הצגת אסמכתאות הנוגעות לעצם הגשת הבקשה למינוי אפוטרופוס. היעדר קיומו של צו מינוי פורמאלי למר אדוארד טנוס איננו פוגם בהליך. יש לזכור כי ההליך הוגש על ידי המבקש כאשר זה היה כשר לכאורה לנקוט בו כך שלא נפל דופי בפתיחת ההליך. במהלך ההליך ניתן צו למינויו של מר אדוארד טנוס כאפוטרופוס למבקש ובוודאי שממועד זה אין כל קושי בניהולו של ההליך על ידי מר אדוארד טנוס. בתקופת הביניים שבין הגשת הבקשה למינוי אפוטרופוס ועד למינוי בפועל אני סבור שניתן להחיל את הוראת סעיף 67 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הקובע כי "מי שפועל כאפוטרופוס, חובותיו ואחריותו כלפי החסוי יהיו לפי הוראות פרק זה, אף אם לא נתמנה כלל או שהיה פגם במינויו או שהתפטר או שפוטר או שפקעה אפוטרופסות".

9.לאור כל האמור אני מבטל את פסק הדין מתוך חובת הצדק כאמור. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו. כתב הגנה מטעם המבקשים יוגש תוך 30 יום.

ניתנה היום, י"ד אדר תש"ע, 28 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: