רשות הפיתוח נ' אל מוגרבי ואח'

פסק-דין

הבעלות במקרקעין הידועים כחלקה 5 בגוש 4378, הרשומים בספרי רישום המקרקעין על שם האפוטרופוס לנכסי נפקדים. את הנכס מנהלת התובעת באמצעות מינהל מקרקעי ישראל וחברת עמידר. הנתבעים מתגוררים במקרקעין. לטענת התובעת, הנתבעים הם פולשים למקרקעין, ועליהם לפנות את המקרקעין.

כללי:

בעלי הדין:

1.התובעת היא רשות שהוקמה על פי דין, ובין היתר, תפקידה לטפל במקרקעין בהתאם למטלות שהטיל עליה המחוקק.

2.הנתבע 1 הוא תושב ישראל, הנתבעת 2 היא אשתו והנתבעת 3 היא בתו.

המקרקעין:

3.חלקה 5 בגוש 4378 הינה מקרקעין שעברו הסדר, ונמצאת בשכונת הרכבת בלוד. הנכס בו מתגוררים הנתבעים מצוי ברחוב הרכבת 1 בלוד.

4.ביום 11.3.1954 פרסם שר האוצר ברשומות הודעה לפי חוק רכישת מקרקעים (אישור פעולות ופיצויים), תשי"ג-1953 לפיה גוש 4378 חלקה 5 יקום לקניין רשות הפיתוח החל מיום ו' באדר ב' תשי"ד (11 במרס 1954). (ראה מסמך 66 לתיק הנכס). הודעה זו לא נרשמה בספרי רישום המקרקעין.

מיום 26.10.1958 היו המקרקעין רשומים בספרי רישום המקרקעין על שם אל בנא אברהם פדל (להלן-"מר אל בנא"). כאשר בתיאור מהות הפעולה נכתב "צירך עיון?"

ביום 15.8.02 נרשמו המקרקעין בספרי רישום המקרקעין על שם האפוטרופוס לנכסי נפקדים.

ההיסטוריה של המקרקעין כפי העולה מתיק הנכס:

5.בתחילת שנת 1988 פלש הנתבע 1 למקרקעין הסמוכים לביתו של אביו של הנתבע 1 ובנו דירה בת 2 חדרים, מטבח, שירותים, הול ושתי מרפסות. דירה זו מסומנת כיחידה מס' 1 בתשריט צבעוני שנערך ביום 14.12.1984 ועודכן ביום 1.12.1987. התשריט צורף לתיק הנכס ולתצהירו של מר יעקב גריאט.

6.בחודש דצמבר 1988 שלחה התובעת מכתב התראה לנתבע 1 ודרשה ממנו להרוס את הבנייה הבלתי חוקית, ולהחזיר המצב לקדמותו. משלא נעתר הנתבע 1 לדרישות התובעת, הגישה התובעת לבית משפט השלום ברמלה תביעה כנגד הנתבע 1 לפינוי ולסילוק יד מהמקרקעין ולתשלום דמי שימוש ראויים (תיק אז' 16/89). ביום 17.3.1989 ניתן פסק דין כנגד הנתבע 1 בהעדר הגנה.

7.ביום 3.4.1990 הגיש הנתבע 1 באמצעות בא כוחו עו"ד יוסף ורון בקשה לביטול פסק הדין, והגיע להסכמה עם ב"כ התובעת שבפסק הדין מיום 17.3.1989 יבוטל, הנתבע 1 יגיש כתב הגנה והתיק ייקבע לדיון. בסופו של יום התביעה בוטלה, לאחר שהתברר שהזכויות במקרקעין רשומות על שם מר אל בנא. ביטול ההליך המשפטי נעשה עד לבירור הזכויות הרשומות.

8.לאחר שהתברר לתובעת שיש אי בהירות בקשר לזכויות במקרקעין, ולאחר שנוכחה במצבם הכלכלי של תושבי שכונת הרכבת ולאור התוכניות לבניית גשר למחלפים בשכונת הרכבת, אשר יחייב פינוי תושבי שכונת הרכבת, החליטה התובעת ביום 22.6.1994 החלטה עקרונית לפיה יוקפאו כל ההליכים המשפטיים כנגד דיירי שכונת הרכבת, לרבות הנתבעים, וכל עוד ההחלטה בתוקף ישלמו דיירי שכונת הרכבת דמי שימוש ראויים, לרבות הנתבעים, בגובה שכר דירה מוגן.

9.התוכנית לבנות גשר ומחלפים לשכונת הרכבת בוטלה, והמקרקעין נרשמו בספרי המקרקעין על שם האפוטרופוס לנכסי נפקדים. לטענת התובעת, היא הרשות המוסמכת לטפל בנכסי האפוטרופוס לנכסי נפקדים לרבות במקרקעין, וזאת על פי חוק מכסי נפקדים, תש"י-1950, חוק רשות הפיתוח (העברת נכסים), תש"י-1950 וחוק מינהל מקרקעי ישראל, תש"ך-1960. עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ פועלת כשלוחתם של התובעת ושל המינהל. הנתבעים לא חלקו על טענה זו של התובעת, ויש לקבלה כמות שהיא.

10.התובעת צירפה לתיק בית המשפט תשריט שערכה התובעת בשנת 1985 ועודכן בשנת 1987 בדבר הבנייה במקרקעין (תשריט זה צורף כנספח ב' לתצהיר מר יעקב גריאת מטעם התובעת). מתשריט זה עולה שיחידת הדיור בה התגורר הנתבע 1 היא יחידה מס' 1 בה היו 2 חדרים, מטבח, שירותים, הול, מרפסת סגורה ומרפסת נוספת במידות 3.85 מ' X 2.95 מ'. בתיק הנכס מצויה מפת מדידה מתאריך 24.7.10 אשר צורפה כנספח ג' לתצהירו של מר גריאת. במפה זו סומנה יחידת הדיור בה מתגוררים הנתבעים כיחידת דיור מס' 5. ממפה זו ניתן ללמוד שנעשו שינויים בדירה, באופן שהמרפסת הסגורה אינה קיימת, ובמקומה נבנו חדר, הול ושירותים. למרפסת השנייה נוספה תוספת בנייה ומידותיה על פי התשריט הם 7.28 מ' X 3.94 מ', ומרפסת זו מקורה בגג רעפים. ממרפסת זו יש כניסה ליחידת דיור מס' 5, יחידה בה מתגוררים הנתבעים, וליחידת דיור מס' 4. שטח יחידת דיור מס' 5 הוא 117 מ"ר. למרות שינויים אלו, התובעת אינה מסתמכת עליהם בתביעת הפינוי, אלא טוענת שהנתבעים מחזיקים שלא כדין במקרקעין ואינם משלמים דמי שימוש ראויים.

טענות הצדדים:

11.לאחר שהתברר לתובעת שהבעלות במקרקעין נרשמה על שם האפוטרופוס לנכסי נפקדים והתוכניות לבניית גשר מחלפים בשכונת הרכבת בוטלו, המשיכה לטפל במקרקעין. התברר לתובעת שלנתבעים אין כל זכויות במקרקעין ואינם משלמים לתובעת אפילו את דמי השימוש הראויים, למרות שמדובר בסכומים נמוכים ביותר. ניסיונות התובעת שמודד מטעמה ייכנס למקרקעין לבצע מדידות נתקלו בהתנגדות התובעת, ובעת הגשת התביעה עתרה התובעת למתן צו עשה לאפשר למודד מטעמה להיכנס למקרקעין לבצע מדידות. לאחר הגשת התביעה התאפשר למודד מטעם התובעת להיכנס לבצע מדידות, ולאחר מכן התובעת הגישה מפת המדידה, נספח ג' לתצהיר מר גריאת. התובעת הגישה כתב תביעה מתוקן ובו עתרה לפינוי הנתבעים מהמקרקעין ולמתן היתר לפיצול סעדים, בטענה שהנתבעים מחזיקים שלא כדין במקרקעין, אינם משלמים את דמי השימוש הראויים עבור השימוש במקרקעין, וכי את סכום דמי השימוש הראויים שיש לתבוע מהנתבעים ניתן לדעת רק לאחר פינוי המקרקעין והשבתם לתובעת.