רשות העתיקות - ירושלים נ' ברונשטין

החלטה

לפניי בקשה לתיקון כתב האישום בתיק דנן, בדרך של הוספת רכיב עובדתי, שתוצאתו המשפטית היא הוספת עבירת "גניבה בנסיבות מחמירות" להוראות החיקוק שבכתב האישום המקורי (על פי סעיף 384א(3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977).

המאשימה טוענת כי מדובר בראיות שהתגלו בשלב מאוחר יותר מזה של הגשת כתב האישום המקורי, ועל כן נוצר הצורך בתיקון רק לאחרונה.

לטענתה של המאשימה, הוספת הרכיב הנ"ל, כחודשיים לפני קיומו של מועד הוכחות בתיק, אין בו כדי לפגוע בהגנתו של הנאשם היכול להיערך מבעוד מועד ולייסד את קו ההגנה הנדרש. אשר על כן, סבורה המאשימה, כי יש להיעתר לבקשה.

עוד טוענת המאשימה כי מקומה של זכות היידוע הוא בטרם הגשת כתב אישום, אך לא בשלב זה של ההליך שבו מתבקש תיקונו של כתב האישום.

ב"כ הנאשם טוען כי מדובר בתיקון היכול להביא לפגיעה ממשית בהגנתו של הנאשם, בשל העובדה כי התיקון המתבקש מביאנו שוב לשעריהן של עבירות הפשע, ועניין זה מקים את זכות היידוע והשימוע שלא קויימה בנידון דידן. משלא קוימה זכות זו של הנאשם, הרי שדינו של כתב האישום להבטל.

עיינתי בטענות הצדדים ובתגובותיהם הכתובות שהוגשו לי.

נדמה, כי תיקונו המתבקש של כתב האישום, המהווה מן הבחינה העובדתית המשך כרונולוגי לעובדותיו של כתב האישום המקורי, הוא, למעשה, מעין "כתב אישום חדש" אשר הושתל בתוך גופו של זה המקורי. ל"כתב אישום חדש" זה חלק עובדתי משל עצמו, הוראת חיקוק משל עצמה, ואף רשימת עדים (ובה עד אחד) משל עצמה.

בנסיבות אלו, אין הדבר דומה למובאות אותן ציטט ב"כ הנאשם בתגובתו הכתובה. במובאות אלו, מדובר היה בכתב אישום העוסק בעבירה מסוג פשע שלא קויים כל שימוע בעניינו. במקרה זה, התרופה היא ביטולו של כתב האישום או שימוע בדיעבד אשר תועלתו, ועל כך נדמה כי אין מחלוקת, אינה זהה לשימוע שנעשה מלכתחילה.

כך או כך, איני יכול לקבל את טענת ב"כ המאשימה, כאילו זכות היידוע והשימוע פוקעות להן עם תחילתו של ההליך ואינן רלבנטיות לבקשה לתיקון כתב אישום.

זכויות אלו (היידוע והשימוע) מהותיות לנאשם, ועניינן ליתן בידי ההגנה אפשרות לבלום "מעשה תביעתי" שטרם נעשה. אין כל הבדל בעיני, אם ה"מעשה התביעתי" הוא כתב אישום חדש, או תיקונו של כתב אישום קיים בדרך של הוספת פריט אישום שלא היה קיים קודם לכך.

עם זאת, במקרה דנן, התרת התיקון המתבקש, משמעותו המהותית היא הגשת כתב אישום חדש השתול, מבחינה טכנית, בתוך "גופו" כתב האישום המקורי.

.

המעשה, אם כן, טרם נעשה, וב"לוח הזמנים הפלילי" הרי שכעת הגיע תורו של השימוע.

המאשימה, אם כן, תבצע את השימוע הנדרש תוך פרק הזמן הקבוע בחוק (30 יום), תאזין ברוב קשב לטענותיו של הסניגור ותבחן אותן בנפש חפצה.

בשלב זה, מועד ההוכחות שנקבע בעינו עומד.

אם תידרש דחייה לצורך קיום השימוע ובחינת תוצאותיו – יגישו הצדדים בקשה מתאימה לאחר קיומו של השימוע, כאמור.

המזכירות תעביר החלטתי זו לצדדים ולנאשם.

ניתנה היום, ד' חשון תשע"ד, 08 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: