רשות העתיקות - ירושלים נ' בדראן ואח'

הכרעת דין

רקע

אני מזכה את הנאשמים מעבירה של חיפוש במקרקעין לגילוי עתיקות ללא אישור, ומרשיע את הנאשמים בעבירה של פגיעה בצוותא בעתיקה או באתר עתיקות ובעבירה של איסור פעולות באתר עתיקות.

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום אשר מייחס להם את העבירות הבאות:

פגיעה בצוותא בעתיקה או באתר עתיקות או השחתת פניהם בכל צורה שהיא, לפי סעיף 37 (א) לחוק העתיקות, תשל"ח-1978 (להלן: "חוק העתיקות"), יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

איסור פעולות באתר עתיקות בצוותא, לפי סעיפים 29 (א) ו- 37 (ב) לחוק העתיקות יחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

חיפוש במקרקעין לגילוי עתיקות ללא אישור, עבירה לפי סעיפים 9 (א) ו- 37 (ב) לחוק העתיקות.

על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית (להלן: "כתב האישום"), "חרבת בורין" הידועה כנ.צ. 1486-1488 (אורך) 1908-1911 (רוחב) הוכרזה כאתר עתיקות בילקוט הפרסומים (להלן: "המקרקעין" או "המקום"). במקרקעין גבעה מלאכותית ויסודות. ביום 23.1.11 גילה מפקח היחידה למניעת שוד עתיקות ברשות העתיקות, מר גיא פיטוסי, סימנים טריים של חפירת שוד במקרקעין, וכן נתגלו כלי עבודה רבים, לרבות כלי חפירה, דליים, פנס, תאורת חירום, סולם, כבל מאריך וגנראטור (להלן: "כלי העבודה"), אשר הוסלקו זה לא מכבר במקום. בהמשך לגילוי החפירה, ביום 26.1.11 בסמוך לשעה 20:15, נתפסו הנאשמים כשהם חופרים בצוותא במקרקעין בור בקוטר של 1.5 מטרים ולעומק של 2.2 מטרים, במטרה לחפש עתיקות. עת נתפסו הנאשמים במקום, נמצאו ברשותם ובקרבתם כלי עבודה רבים, אשר ניכר כי זה מקרוב בוצעה בהם עבודת חפירה. כתוצאה מעבודות הנאשמים, נהרסו שכבות ארכיאולוגיות, נשברו אבנים וקירות עתיקים ונגרם נזק רב ובלתי הפיך למקרקעין. בעת ביצוע הפעולות, לא היה בידי הנאשמים אישור כדין.

הנאשמים כפרו בכך שהמקום המתואר בכתב האישום הוכרז כאתר עתיקות. לדבריהם, אין במקום שום שילוט אשר יעיד על כך שמדובר באתר עתיקות. הנאשמים אף חלקו על כך שהמקום שבו נתפסו הינו המקום המתואר בכתב האישום. נאשם 2 כפר בכך שהציוד שייך לו, וכן כפר בתוצאה של החפירה, קרי: הנזק. לטענת הנאשמים, הם לא חיפשו עתיקות ולא ידעו שמדובר באתר עתיקות.

המסגרת המשפטית

סעיף 1 לחוק העתיקות מגדיר "עתיקה" כדלקמן:

"(1)נכס, בין תלוש ובין מחובר, שנעשה בידי אדם לפני שנת 1700 לספירה הכללית, לרבות דבר שהוסף לו לאחר מכן והוא חלק בלתי נפרד ממנו;

(2)נכס, כאמור בפסקה (1), שנעשה בידי אדם החל בשנת 1700 לספירה הכללית, והוא בעל ערך היסטורי והשר הכריז שהוא עתיקה;

(3)שרידים זואולוגיים ובוטניים מלפני שנת 1300 לספירה הכללית".

סעיפים 37 (א) ו-(ב) לחוק העתיקות קובעים כדלקמן:

"(א)הפוגע בעתיקה או באתר עתיקות או המשחית פניהם בכל צורה שהיא, דינו – מאסר חמש שנים או הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

(ב)העובר על הוראה מהוראות סעיפים 6, 9(א) או 29, דינו – מאסר שלוש שנים או הקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין".

הוראת סעיף 29 (א) לחוק העתיקות קובעת כדלקמן:

"(א)באתר עתיקות לא יעשה אדם ולא ירשה לעשות אחד מאלה אלא באישור בכתב מאת המנהל ובהתאם לתנאיו:

(1)בניה, סלילה, הקמת מיתקן, חציבה, כרייה, קידוח, הצפה במים, סיקול, חרישה, נטיעה או קבורה;